נושאים רבים בפרשת חֻקַּת: מותם של מרים ואהרן – תלונות נוספות – הכאת הסלע – עונשם של משה ואהרן – הימנעות ממלחמה נגד אדום – מלחמה נגד הכנענים – נחש הנחושת – שירת הבאר ומלחמה נגד סיחון ועוג. אך כאן נעסוק, כדרכנו, רק באירועים מיוחדים המעוררים הגיגים והרהורים.

מותה של מרים אחות משה ואהרן, נכתבה על ידי המספר המקראי בסמוך לאבדן מקור המים של בני ישראל. עובדה זו לא נעלמה מעיניהם של דורשי רשומות, והמקורות בחז"ל, ובימי הביניים קשרו בין מרים לבאר מים פלאית שליוותה את בני ישראל במדבר. באר זו נעלמה בעת מותה של מרים וחזרה ללוות את בני ישראל עד כניסתם לארץ כנען...

בסוף פרשת בהעלותך, בספר במדבר, מותחים אחיו של משה, מרים ואהרון, ביקורת עליו בשני תחומים: האחת, כי לקח לו אישה כושית (האם הכוונה לאשתו ציפורה או לאחרת?...); והשנייה, כי גם הם נביאים מטעם האל, ומשה לא צריך לקחת את הבכורה על כך. בשל הביקורת הזו נענשים שניהם מידי האל: אהרן מורחק מאוהל מועד, ואילו מרים נתקפת צרעת ומורחקת מכל מחנה ישראל לשבוע ימים...