פרשת וזאת הברכה, היא ברכתו האחרונה של משה קודם מותו, וקודם כניסת בני ישראל לארץ כנען. על ברכתו של משה אומר הזוהר כי היא נבדלת מברכתו של יעקב, היות ומשה בירך את העם מכוחה של ספירת תפארת, ואילו יעקב בירך את בניו מכוחה של ספירת מלכות. לעניין מותו של משה, הזוהר קובע כי משה לא מת, והעובדה שכך כתוב בפסוקי הפרשה, מוסברת שמשה נעלם מעיני העם, ומבחינה זאת הוא חשוב כמת, אולם אדם שהגיע להשגה גבוהה ועליונה לא יתכן שימות מוות רגיל, וההשוואה לאליהו הנביא ולעלייתו השמיימה מתבקשת.
פרשת שמות פותחת תקופה חדשה בעם ישאל, בה הנהגת העם עוברת מאבות האומה לידי משה ואהרון. בפרשתנו מסופר כי משה נאלץ לברוח למדיין לאחר שניסה להתערב בסכסוך בין שני ישראלים. אחד מהם מטיח במשה דברים קשים, שמשתמע מהם שאין הם רואים את משה כחלק אינטגרלי מהם, היות והוא בילה את רוב שנותיו בבית פרעה...
למרות ההילה שנקשרה במשה במותו, הרי שבמהלך חייו ניסה המקרא בכל דרך אפשרית להמעיט בדמותו, ולא להציגו כאדם עליון. גם הניסים שעשה, והדיבור האולטימטיבי עם ה', תמיד גוררו לאחר מכן הגבלה כזאת או אחרת, שלא נטעה ונטשטש בין התחום האלוהי לאנושי.
לדעתם של הנביאים גמול אישי וגמול לדורות משמשים את ה' במקביל, לשון אחר – שתי התפיסות מסתברות על פי מידת הדין האלוהית, והן נבדלות רק במושאיהן – כלומר בני האדם שעליהם להיענש בידי שמיים.
פרשת חוקת מכילה בתוכה את אחת מבעיות הפרשנות הקשות במקרא. המדובר על פרשת מי מריבה, בה משה במקום לדבר אל הסלע מכה בו בעוצמה במטהו. הקושי הפרשני הוא בעובדה שה' משית עונש כבד על משה ואהרון, תוך אי בהירות של ממש לגבי אופיו של החטא בו הם חטאו.
המחלוקת כנגד הנהגת העם בהובלתו של קורח, מגיעה לשיא חדש. פעם ראשונה (ואחרונה) מתלכדים שועי העם ומטיחים ביקורת נוקבת בהנהגתם של משה ואהרון. משה, שידע מחלוקות קשות בחייו, נשבר, ובדבריו הוא מדגיש את העובדה כי שלטונו היה ונשאר ללא רבב, היות ולא לקח מאומה מהעם לצרכיו, אפילו לא חמור אחד.
המספר המקראי המתאר את טיב היחסים של צפורה ומשה, אומר שהיא חזרה אליו אחר שילוחיה. האם מדובר כאן בגט כריתות שנתן לה משה - קודם חזרתו ממדיין למצרים - או האם המדובר היה באילוץ נוכח הנסיבות?
סיפור לידתו של משה בפרשת שמות, מעורר תהיה גדולה. זה האיש שעל פי המסופר במקרא, נחשב לאבי הנביאים, גואל בני ישראל ממצרים, נותן התורה, ונודד עם בני ישראל במדבר ארבעים שנה עד ערבות מואב בואכה ארץ כנען. הצפייה מהמקרא שלידה של אישיות שכזו תקבל מקום ראוי ומפורט יותר...
החלטה הרת גורל ואמיצה לקחה עליה יוכבד כששמה את תינוקה בן שלשת הירחים בתיבה... במעשה אוהב ואלטרואיסטי זה, נכונה הייתה יוכבד להקריב למעשה את אמהותה ואת זהותו העברית של בנה כשמטרתה היחידה היא הצלתו; "ובחרת בחיים"...
