הסרבנות היא 'ניצחון פירוס' לכולנו מכיוון שנפרץ הסכר של ציות מוחלט במערכות הביטחוניות ובמערכות אזרחיות אחרות. שם, במידה וחיילים פשוטים, או בעלי תפקידים פשוטים יחליטו לסרב, לא יהיה מי שיחליפם. אבוד יאבד צבא העם. אבוד תאבדנה המערכות האזרחיות.
בדרך לטוב יהיה רע לתפארת... אנחנו מצוינים בלחשוב על הדרך ל"טוב", ושם אנו נעצרים וחיים ב"רוע לתפארת". הבלוף העצום הוא, שאנחנו לא אחראים לעזה והתנתקנו ממנה, והאחריות היא של הפלסטינים. זה שורש הבעיה. אין דרך לפתרון הסכסוך למעט חיתוך הקשר הגורדי באבחה אחת.
יו"ר הכנסת החדש, יריב לוין, הכריז מלחמה על בג"ץ. הוא הדגיש ש"לא יאפשר את השגת הגבול של הרשות המחוקקת". אם אכן תצלח דרכו, הדרך לרודנות של ראש הרשות המבצעת, כיום זהו בנימין נתניהו, פתוחה. הכיצד?
