בשני החטאים הגדולים של העם - חטא העגל וחטא המרגלים - משה מגלה מנהיגות נבונה וגמישה, וטוען כלפי האל טענה של יחסי ציבור – מה יגידו אומות העולם על האל, אם עמו יושמד...
בסוף פרשת בהעלותך, בספר במדבר, מותחים אחיו של משה, מרים ואהרון, ביקורת עליו בשני תחומים: האחת, כי לקח לו אישה כושית (האם הכוונה לאשתו ציפורה או לאחרת?...); והשנייה, כי גם הם נביאים מטעם האל, ומשה לא צריך לקחת את הבכורה על כך. בשל הביקורת הזו נענשים שניהם מידי האל: אהרן מורחק מאוהל מועד, ואילו מרים נתקפת צרעת ומורחקת מכל מחנה ישראל לשבוע ימים...
חג הפסח ודמותו של משה כמנהיג טומנים בחובם את השיעור החשוב ביותר בניהול ובמנהיגות, בעידן של אגו מנופח לעייפה של מנהלים, ומשכורות והטבות שאבדו מזמן קשר עם המציאות. זהו גם הרציונל העולה מספרו של ד"ר מיכה גודמן, "הנאום האחרון של משה". ההצלחה איננה מה שאני. זה מה שקורה לי! זוהי אמירה תקיפה נגד הסגידה של אדם לעצמו ונגד אשליית השליטה שלו. משמע, התחושה שלו שהוא בשליטה על סביבתו ועל גורלו...
בתולדות המלחמה, מלחמת עמלק היא עוד מלחמה. עבור עם ישראל, מלחמת עמלק היא המלחמה הראשונה. על ים סוף זכו בני ישראל להצלה פלאית מידי שמיים. מול עמלק, בני ישראל נדרשו לראשונה ליטול אחריות אקטיבית לגורלם ולשאת חרב בידם. על ים סוף, בראותם את מצרים רודף אחריהם, צעקו אל ה' בחרדה נואשת; ומשה ענה להם: "אל תיראו, ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" (בשלח יד 13)...
מנהיגות אנושית - בניגוד למנהיגות בשם האל - היא דינאמית ומשתנה. משה הוא מנהיג נבחר על ידי האל, שכושר מנהיגותו אינו רלוונטי למשרתו. הוא אמור לבצע את דבר ההשגחה העליונה ללא יוזמה אישית, וללא חשיבה יוצרת כפי שאנו מצפים ממנהיג. לעומתו, מרדכי פועל בזמן היסטורי בו כבר לא קיימת נבואה גלויה...
יתרו מבחין בכאוס המשפטי שנוצר בתחום שיפוט העם, ומתווה לו פתרון שיביא לייצוב המערכת והגעה אל הסדר. בהצעתו למשה אומר יתרו כי יש לכונן מוסד של היררכיה משפטית, שיהווה כתובת מרכזית בשפיטת העם. רק באופן שכזה יהיה ניתן לייצב את מערכת המשפט ולהרחיקה מהכאוס.
בספר במדבר בפרק י', מתכוננים בני ישראל לכניסה לארץ. אז פונה משה לחותנו יתרו ומבקשו להצטרף אליהם, אבל אופן הבקשה פוגע בו. לאפיזודה ההיא קשר ישיר לימינו אלה, והמבין יבין...
ב- 25 ביולי 2011 הסתיים, במזל טוב, מחזור נוסף (ל"ח) של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל, בטקס המסורתי באודטוריום הר הצופים בירושלים. כמנהגנו בשנים האחרונות, אנו מביאים את נאומו של האלוף גרשון הכהן. הנאום הזה שונה מהותית מה'בלה בלה' הרגיל ששומעים בטקסים הללו. זהו טקסט מורכב וקשה לקריאה, אולם לטעמנו, משמעותי ומרתק. שימו לב למשמעויות החבויות בין המילים, שחזקות אף יותר מהמילים עצמן... ועוד נקודה למחשבה: האם הבכירים שהסבו שם ל'שולחן הכבוד' הבינו את הנאום? ואלה שהבינו - מה הם חושבים עליו...??