אחד הנושאים החשובים הנמצאים בפרשת נשא, הוא פרשית הנזיר. נזיר הוא אדם שאסור לו לשתות יין ולאכול אוכל טמא. הוא צריך לגדל פרא את שיער ראשו, ויש עליו חובה להיזהר מלהיטמא למת. בתום תקופת נזירותו, הוא אמור להביא קרבן אשם, היות ואסר על עצמו דברים המותרים על פי המקרא. הדמות הנזירית הססגונית ביותר במקרא הוא שמשון...
האידיאל הרוחני של הרמב"ם שונה במקצת מהאידיאל הבודהיסטי, אולם בשניהם קיים הרצון לחברה מתוקנת שבכיריה יזכו להשגה רוחנית עליונה, זה בדרך הנזירית, וזה תוך התעמקות במושכלות תוך תמיכה מהחברה הסובבת אותו. ברם, למרות שהרמב"ם מרבה לדבר על האדם כייצור חברתי, הרי שאותם המעטים שזכו להכרה שכלית השיגו זאת...
הקשר בסמיכות הפרשיות בין סוטה לנזיר מוסבר על ידי רש"י בכשל שהיין יוצר במקרה הראשון ותיקונו במקרה השני. דרכו הפרשנית של גדול מפרשי המקרא והתלמוד הינה, במקרים רבים, התאמת דברי חז"ל לפסוק הרלוונטי. גם כאן רש"י מביא אמרה מפורסמת של חז"ל בדבר סמיכות פרשיות סוטה ונזיר. אולם הפעם יש לאמרת חז"ל זו פן נוסף והוא הידע האישי הקשור בייצור היין ובתרבות שתייתו.
