אחת משיטות הפיקוד המרתקות של ניהוג צבאות, הוא שיטת הפיקוד הדואלי של הצבא הגרמני, שבה יחידה מנוהגת בידי שניים - שניהם חברים במטה הכללי הגרמני (הגנרלשטאב) - שחשיבותם שווה: מפקד וראש מטה. כך התחלקו הלחצים וההתלבטויות על כתפיהם של שניים, עובדה שהכניסה הרבה ביטחון בתהליך קבלת ההחלטות...

דדו ובר לב קיימו נוכחות כפולה, שהרי אף אחד לא יכול להיות בו זמנית בשני מקומות; הם יצרו את האפשרות, שרמטכ"ל יכול להימצא בו זמנית בשני מקומות... זה משהו שמתחיל עוד בילדותם בסרייבו... אינני מכיר הרבה רמטכ"לים ובעצם גם מג"דים שהיו עושים זאת.. קשה לראות מג"ד חדש שקורא לקודמו בתפקיד לעזור לו... בטח לא רמטכ"ל...

ניהול משותף או ניהול קולקטיבי הוא ניהול אותה קבוצת אנשים המתבצע באופן סימולטני על ידי מספר מנהלים (לעתים מדובר בניהול דואלי; ולעתים אף יותר...). האם זה יכול לעבוד? 

מאמר זה מבוסס על תכניתו של ברור אסקרוב, "הרדיו פתוח" - בעבור 40 שנה לפטירתו של רב אלוף דוד אלעזר (דדו), רמטכ"ל מלחמת יום הכיפורים. במאמר מתייחס האלוף במילואים גרשון הכהן לשלוש סוגיות עיקריות הקשורות לדדו: אופן הכנת הצבא למלחמה; דרך הפיקוד של אלעזר (רוח הפלמ"ח), והאופן שבו באה לידי ביטוי במלחמה; ומסקנות וועדת אגרנט

המאמר מציג שלושה מודלים אפשריים של תפקיד סגן המפקד / המנהל בארגון: 'הסגן המאיים', 'המנוטרל' ו'האפקטיבי'. 'מודל הסגן המאיים' הוא המסוכן ביותר למנהלים בטווח הקצר; 'מודל הסגן האפקטיבי' הוא האידיאלי, אולם הקשה ביותר להשגה ומחייב מיומנויות אישיות גבוהות אצל הסגן והמנהל כאחד. על כן, נוטים מנהלים לאמץ את המודל האמצעי של 'הסגן המנוטרל'. מודל זה, פחות הרסני אמנם בטווח הקצר, אולם יש לו השפעות שליליות ארוכות טווח. "מלכוד" זה מהווה ללא ספק סוגיה ניהולית ראשונה במעלה, המחייבת העמקה ודיון מקיפים יותר מהמעט הקיים היום בספרות המקצועית.