פרשת שלח מספרת כי המרגלים פוגשים במסעם ילידים מקומיים שהיו ענקים בקומתם. המקרא גם מספר אודות ענקים בימיו של דוד, והמפורסם מבניהם היה גוליית הפלשתי. מהיכן ענקים אלה הגיעו אלינו? לפי דברי הזוהר בספר בראשית, האל הפיל שני מלאכי אלוהים לארץ, הם קיימו יחסי אישות עם בנות האדם ומשם הדרך הייתה קצרה להיווצרותם של ענקים אלה.

בפרשת וזאת הברכה, המסיימת את חמשה חומשי תורה, מסופר בסופה על מותו של משה, בגיל 120 שנה. אם נתעלם לרגע מההיבט הטיפולוגי של מספר זה, הרי הוא בא להראות שמשה זכה לחיים ארוכים, במצב בריאותי תקין. הגיל 120 מפנה אותנו לתחילת ספר בראשית, בו מסופר שבני האלוהים או הנפילים, שהזדווגו עם נשים ארציות, צאצאיהם לא יכלו אף הם לחיות מעבר ל- 120 שנה...

סיפור הבריאה נועד לא רק ללמד אותנו על תולדות האנושות, אלא נועד גם לחנך אותנו למונותיאיזם; ולהרחיקנו מהפולחנים שהתנהלו בעמים השונים, כבר מיד כאשר החלנו את צעדינו הראשונים כעם מונותיאיסטי, בשונה מהעמים האחרים שבסביבתם...

יום הכיפורים המקראי, שמוזכר בספרי שמות ויקרא ובמדבר, הינו יום של מעשה פולחני של הכוהן הגדול בו הוא מכפר אחת לשנה על חטאי בני ישראל. לעומת זאת התפיסה שמציג ספר היובלים היא שונה. לטעמו עבודת הקרבנות והעלאת הקטורת הקבועה שנעשית על ידי הכוהנים בכל שבת, הם מקור הכפרה על עם ישראל. ולכן, יום הכיפורים מתייחס אפוא לחטא הנפילים קודם המבול, וליום זיכרון וכפרה על חטא מכירת יוסף...