כל מי שמחזיק בתודעה התיישבותית חלוצית, היה צריך להתקומם נגד הכרזתו של ראש הממשלה לשעבר, אריק שרון, "דין נצרים כדין נגבה ותל אביב", שהעמידה כביכול דין אחד לתל אביב ולנצרים. בין תל אביב בהווייתה הבורגנית לבין נצרים כיישוב ספר חלוצי קיימת וראוי שתתקיים, שונות מהותית. האמירה של אריק שרון ביטאה טשטוש הולך וגובר של ייחוד המעשה החלוצי, ייחוד המתקיים באורח חייו של החלוץ ובנטל הסיכונים והחובות שהוא מוכן ליטול על עצמו ועל משפחתו...

בשעה שיהודי בגולת קישינייב עמד מול סכנת פוגרום, עמדה בפניו הברירה לקחת מזוודה ומעט כסף ולמלט נפשו למקום אחר. שם לא הייתה ליהודי מולדת. האם אפשר להתקיים בהיגיון כזה גם במקום שהוא מולדת? בהיבט הפרגמטי: ברגע שמסתמן לאויבינו כי אחיזתינו במרחב אכן כפופה לחשבונות התועלת, דרכם מוארת בתקוה גדולה.