אחד הקרימינולוגים הענקים של תקופתנו, איש צנוע הליכות, נעים סבר ואהוב על הסובבים אותו, הוא אחד משלנו: פרופ' דויד וייסבורד, חתן פרס שטוקהולם - הנובל של הקרימינולוגיה - חתן פרס ישראל, ועתה גם חתן פרס 'אוגוסט וולמר' (AUGUST VOLLMER) של האגודה האמריקאית לקרימינולוגיה, זהו אחד הפרסים היוקרתיים של האגודה. אגב, נקודה לציון: אחד מתלמידיו של פרופ' וייסבורד הוא המפכ"ל הנוכחי, רוני אלשיך!
בעוד ש'שיטור הנקודות החמות' הוכיח עצמו כאפקטיבי במניעת פשיעה, הלך והתפתח נרטיב האומר, שגישה זו יחד עם גישות אחרות של פיקוח על הפשיעה הן בלתי הוגנות ואף ברוטליות. במאמר זה בוחן פרופ' דויד וייסבורד - חתן פרס שטוקהולם (הנובל של הקרימינולוגיה) נרטיב זה, שהולך ונעשה מקובל, ומאתגר כמה מהנחות היסוד שלו, ומציע נרטיב נוגד שבבסיסו ההנחה שניתן לשלב שיטור 'נקודות חמות' יחד עם גישות המעודדות הערכות חיוביות של הציבור את לגיטימיות המשטרה.
המשרד לביטחון הפנים ומשטרת ישראל חייבים להיות שותפים בתוכנית שיקום השכונות שמוביל משרד השיכון, במטרה להפוך את אותן שכונות ל"שכונות בטוחות". השותפות צריכה להתחיל כבר בשלב התכנוני, עם דגש על מניעת פשיעה, והמשך בהיבט היישומי, כמו שילוב של מרכז שיטור קהילתי בשכונה, הפעלת מתנדבים, פעילות מול אוכלוסיות בסיכון עבריינים וקורבנות כאחד, יצירת והפעלת מודליים קהילתיים-משטרתיים, בהתאמה לבעיות של אותה שכונה. הצלחתה של התכנית הממשלתית מחייבת יצירת שותפות שכזאת. אחרת, היא תצא בהפסדה.
כאילו על מנת להמחיש את חשיבותן של הרשתות (Networks), והויזואליזציה (Visualization), התבשרנו באוקטובר 2009 על הענקת פרס שטוקהולם לקרימינולוגיה לשנת 2010 – הפרס היוקרתי ביותר בתחום המחקר הקרימינולוגי, שיש המקבילים אותו בתחום זה לפרס נובל – לפרופסור דוד וייסבורד מהמכון לקרימינולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים...
