אבי הראל: הפן המיסטי של ברכת כוהנים

לפי הנאמר בספר הזוהר בזמן ברכת כוהנים השכינה (ספירת מלכות) שורה על אצבעות הכוהן, ועצם הברכה עצמה עושה רושם בעולמות העליונים כך שהברכה של הכוהן שהיא התעוררות של עבודת האל למטה, היא אשר מעוררת את העולמות העליונים, ובגין כך השכינה שורה בעם ישראל. בנוסף, היות שיש בברכה זו שישים אותיות, ברכת הכוהנים מעוררת באמצעותן את העולמות העליונים הקשורים לירידת השכינה כשפע אלוהי. סיכומו של דבר, ברכת כוהנים לפי דברים אלה הינה ריטואל מיסטי מובהק, שמתכתב עם הורדת השפע של השכינה.

אבי הראל: אשם גזלות ותקנת השבים

בפרשת נשא מוזכר בצמצום רב, דין אשם גזלות. המדובר באדם שגזל או עשק או חברו, ולאחר מעשה הכחיש זאת בשבועה. דין זה מוזכר בהרחבה בספר ויקרא, ונשנה כאן בגין שתי תוספות חדשות. האחת – כאשר הנגזל מת ואין לו יורשים, יש להשיב את האשם לכוהן העורך את הטקס. והשני – לפני השבת הגזלה יש להתוודות על החטא.

קובי ביטר: מי יישא במדבר את חפצי המשכן?

"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם" (ו' , כ"ג) - בכוונה ובלב שלם" (רש"י). אמור להם שהברכות מכוונות רק לישראל ולא לכהנים, ובשעה שהם מברכים את ישראל לא תעלה במחשבתם כל נגיעה אישית וטובת הנאה שתצמח להם מן הברכות...

אבי הראל: נזירותו של שמשון

אחד הנושאים החשובים הנמצאים בפרשת נשא, הוא פרשית הנזיר. נזיר הוא אדם שאסור לו לשתות יין ולאכול אוכל טמא. הוא צריך לגדל פרא את שיער ראשו, ויש עליו חובה להיזהר מלהיטמא למת. בתום תקופת נזירותו, הוא אמור להביא קרבן אשם, היות ואסר על עצמו דברים המותרים על פי המקרא. הדמות הנזירית הססגונית ביותר במקרא הוא שמשון...

אבי הראל: מתנות הנשיאים והרכיב האנושי במסורת

חנוכת המשכן נחגגת ברוב עם, הכולל את מתנות הנשיאים להיכל האל. המקרא מביא את תרומת הנשיאים באריכות מייגעת, שאינה אופיינית לכיתוב המקוצר הרגיל של המקרא. יתכן שהייתה כאן השפעה מהנהוג בתרבויות המזרח הקדום, ויתכן, שהמקרא רצה להראות כי כל יום של תרומה של נשיא אחד, שווה ערך לתרומתם של שאר הנשיאים...

אבי הראל: הקשר בין סוטה נזיר וצריכת היין בזמנו של רש"י

הקשר בסמיכות הפרשיות בין סוטה לנזיר מוסבר על ידי רש"י בכשל שהיין יוצר במקרה הראשון ותיקונו במקרה השני. דרכו הפרשנית של גדול מפרשי המקרא והתלמוד הינה, במקרים רבים, התאמת דברי חז"ל לפסוק הרלוונטי. גם כאן רש"י מביא אמרה מפורסמת של חז"ל בדבר סמיכות פרשיות סוטה ונזיר. אולם הפעם יש לאמרת חז"ל זו פן נוסף והוא הידע האישי הקשור בייצור היין ובתרבות שתייתו.