שנאה הייתה תמיד גורם מניע בפוליטיקה הישראלית, אבל אין תקדים לתופעת שנאת נתניהו, שחצתה מזמן כל מקרה שקדם לה, כולל מסע השנאה נגד ראש הממשלה הנרצח, יצחק רבין ז"ל. תפקיד חשוב בהנעת המומנטום של מסע השנאה הזה, שמור לגיבוי השקט שהיא מקבלת ממערכת האכיפה. אוסף זה מתעד בתמונות חלק מממדי התופעה בחודשים ינואר-יוני 2024. אתם מוזמנים להוסיף עוד.
שנאה הייתה תמיד גורם מניע בפוליטיקה הישראלית, אבל אין תקדים לתופעת שנאת נתניהו, שחצתה מזמן כל מקרה שקדם לה, כולל מסע השנאה נגד ראש הממשלה הנרצח, יצחק רבין ז"ל. תפקיד חשוב בהנעת המומנטום של מסע השנאה הזה, שמור לגיבוי השקט שהיא מקבלת ממערכת האכיפה. אוסף זה מתעד בתמונות חלק מממדי התופעה בשנת 2023. אתם מוזמנים להוסיף עוד.
שנאה הייתה תמיד גורם מניע בפוליטיקה הישראלית - וכלי להשגת מטרות - הן משמאל והן מימין. אבל דומה שמאז נובמבר 2022, אין לשנאה גבולות, והיא מתמקדת באדם אחד ובמשפחתו: בבנימין נתניהו. האינטרסים שמאחורי השנאה גדולי ממדים.
מעולם לא שבר הדיכאון הלאומי שיאים גבוהים כל כך. אין פלא שגנץ מחפש נתיב יציאה. הוא הצטרף לממשלה כדי להיות שותף למה שנראה אז כהצלחה, ולא היה עוזב אם היה סבור שהיא מגיעה. במלחמה הזו נעשו כל הטעויות האפשריות בכל התחומים, ונתניהו בעל התודעה ההיסטורית המפותחת צריך לבחור אם יירשם על דפיה כמחריב או כרפורמטור הגדול!
המתחים של בנימין נתניהו עם ג'ו ביידן אינם חידוש בנוף הבריתות הבינלאומי. ההיסטוריה של הבריתות גדושה בדוגמאות של מאבקי כוח בין מנהיגי מדינות בעלות הברית. מרוזוולט וצ'רצ'יל במהלך מלחמת העולם השנייה ועד למתחים בתוך נאט"ו במהלך המלחמה הקרה, הדינמיקה הזו משקפת את המורכבות הטבועה בפוליטיקה הבינלאומית.
תקציר: זה התחיל עם מאיר דגן וממשיך עד ימינו. הדרג הפוליטי מנוטרל למעשה מקבלת ההחלטות בתחום הביטחוני, ומי שמחליט זה האליטה הביטחונית, בהכוונה אמריקנית. את הרציונל הציג ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין בנאום בקפלן, ב- 8 בספטמבר 2023, מעט לפני הטבח: "חברי, ראשי הארגונים הביטחוניים: בנסיבות הנוכחיות עליכם לחשוד במבצעים צבאיים התקפיים שהממשלה יוזמת, ולבדוק…
דומה שאין כבר צורך להוכיח את העובדה שבישראל מתבצעת אכיפה סלקטיבית. חלק ממנה נובעת מקונספציה, שאלימות פוליטית היא נחלתו של הימין בלבד, ודומה שהגיעה העת לשאלות קשות. כיוון שבכירים במערכות ביורוקרטיות 'משבטים' את עצמם, אין זה מופרך להניח, שצמרת הארגונים הביטחוניים הופכת לקן של מרי נגד הממשלה הנבחרת. ואם כך, האם ניתן לסמוך על מערכת אכיפת החוק, שתעשה את מלאכתה נאמנה בהגנה על ראש הממשלה?
ב- 16 במרץ 2024 - מיד אחרי שהאמריקנים ויתרו לאיראנים על סנקציות בסך 10 מיליארד $ - ביזה הסנטור צ'אק שומר את ישראל בכלל ואת ראש ממשלתה בפרט, בראש חוצות. למה? בשביל זה צריך קצת חשיבה מערכתית: בעולם של מערכות מורכבות, מתייחסים לכל אחד לפי מידת העוצמה שלו. ב- 15 השנים האחרונות, החלשנו את עצמנו, ממעצמה אזורית חזקה למדינה גרורה. התוצאות בהתאמה!
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עשתה האליטה הבריטית הכול כדי שבריטניה תניח את נשקה ותגיע ל"שלום של כבוד" עם גרמניה (משמע, תיכנע!). זה נשמע לכם מוכר? זו גם דרך אגב הסיבה, שבנימין נתניהו חוזר לעניינים...
הציוץ המיותר של ראש הממשלה בהטלת אחריות על ראשי אמ"ן ושב"כ שלא סיפקו לו התרעה למלחמה שפרצה, מחייב הערה במבט עקרוני והיסטורי. בין הנהגת מדינה לבין הנהגת הצבא, מתקיים מתח מובנה מוכר ומתמיד. זה כמעט מצב טבעי, שהוכר כבר בתולדות המלחמות בעולם העתיק...
