טלי כהן שבתאי: סִכּוּם
מְעַנְיֵן אֵיךְ אֵלֶּה הַגְּבָרִים הַפּוֹנִים אֵלַי; בַּחֲצִי פִּיָּה מַיְשִׁירָה מַבָּט, עִם הַסָּחַת דַּעַת קַלָּה בְּפַרְהֶסְיָה מֻגְבֶּלֶת; מְעַנְיֵן אֵיךְ כָּל אֶחָד מֵהֶם בְּאוֹתוֹ הַדְּפוּס; כְּזוֹנֵחַ אֶת הַדִּיסְצִיפְּלִינָה שֶׁלּוֹ וְשׁוֹלֵף אֶת הַהֶכֵּרוּת שֶׁלּוֹ עִם עוֹלָם הַשִּׁירָה; וְכַפִּתְאוֹם, כְּמוֹ כָּל חַיֵּיהֶם הָיוּ לִבְיַאלִיק אַלְתֶּרְמַן וְרָחֵל... טלי כהן שבתאי: סִכּוּם.