ליכולת לתחקר נכון יש קשר ישיר לתרבות הלמידה של הארגון. ליכולתם של מנהלים להכיל את שגיאות עובדיהם; ולחנוך אותם באופן כזה שכל שגיאה - וכל הצלחה - תהפוכנה לידע ולניסיון ארגוניים ואישיים. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות תחקיר, חקירה וסובלנות לטעות, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
היעדר תחקיר אמיתי - וסובלות לטעות - וההתמקדות בחקירה, היא אחת הסיבות העיקריות לכך, שבדיוק כמו שנדמה לקהל שיושב בבית, ביצועי הצבא ב- 25 שנה האחרונות מתדרדרים!
אם יש לכאורה דרך ללמוד ולהתכונן למלחמה, כיצד בכל זאת עלו טענות חמורות על רמת הביצוע של מפקדים ומפקדות, לאחר כמה ממלחמות ישראל? כיצד בחלק מהמקרים אנשים מצוינים, חכמים ונבונים תפקדו באופן מעורר שאלות ונכשלו? ובקיצור, מדוע יש, לעתים, תחושה קשה באשר למקצועיות הצבא, ובעיקר של מפקדים (ודווקא הבכירים שבהם)?
המונחים 'שיקול דעת מוטעה' ו'רשלנות' הינם שני מרכיבים בתהליך קבלת ההחלטות של בעל תפקיד וביצועו בפועל. קו הגבול ביניהם קשה להגדרה חד-משמעית. שני האלמנטים - 'שיקול דעת מוטעה' ו'רשלנות', קיימים גם במקרים של הצלחה. אולם, מטבע הדברים הם נכרכים אחר הכישלון, כיוון שלעתים הם משמשים אותנו לצרכים של הגדרת אחריות משפטית במקרים אלה.
בנוסף לפן המשפטי קיים פן שונה לחלוטין - הפן המנהלי. פן זה תופס טעויות של בעלי תפקיד בארגון כחלק מתהליך של למידה ומכיר בצורך של ארגונים להיות 'סובלניים לטעות' להתיר מרווח טעות לאנשיהם. היכן קו הגבול בין טעות לגיטימית ב'שיקול דעת' ל'רשלנות'? מה המשמעות של קו גבול זה על יכולתם של "ארגונים צבאיים" להמשיך ולהתפתח?
