בסוף אוקטובר 2021, היה צריך להיחתם הסכם שלום על מדשאות הבית הלבן, בהשתתפות ראשי ממשלות סודאן וישראל, ונשיא ארצות הברית. כרגע, כמו שהדברים נראים, זה לא יקרה, אבל ההחלטה ללכת על האופציה הישראלית שרירה וקיימת.

מאוקטובר 2020, הצטרפה סודאן להסכמי אברהם; ויש לכך משמעות. הסמיכות לסדרת הסכמים של ישראל עם מספר מדינות (כמו צ'אד, איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו) יוצרת דינאמיקה של הצלחה למותג הישראלי, ומאפשרת לסודאן למצב את עצמה כמי שזנחה נתיב הטרור, ועולה על דרך של רפורמות בתוכה ורצון לתרום לשלום ובטחון אזורי. זו משוואה אשר מדינות נוספות רוצות להצטרף אליה...

ישראל הופכת לגורם לגיטימי ונוכח בתוך המרחב האזורי, ואך סמלי הוא הדבר שאותה חרטום - ששמה נקשר בשלושת הלאווים (לא להכרה, לא ליחסים ולא לנורמליזציה) - נקשרת היום למהלך שהוא היפוך גמור לפרדיגמה הלעומתית של העולם הערבי; והלאומיות הפאן ערבית של שנות השישים והשבעים של המאה הקודמת...