יחסי הקירבה בין אלג'יריה לאיראן מבוססים יותר על אינטרסים גיאופוליטיים ופוליטיים מאשר על קשרים דתיים. בעוד רוב המדינות הערביות מתקרבות למחנה הסוני בהובלת סעודיה, אלג'יריה שומרת על עמדה עצמאית, ולעיתים קרובות רואה באיראן שותפה טבעית במאבקה נגד השפעה מערבית ואזורית שהיא אינה מסכימה עימה. אבל למרות השותפות, היחסים בין אלג'יריה לאיראן מורכבים, ונעים בין שיתוף פעולה לגיטימי לבין חשדות הדדיים ומתיחות גיאופוליטית.

השיעים הם אחד משני הזרמים המרכזיים באסלאם, המהווים כ-10-15% מכלל המוסלמים, והם מרוכזים בעיקר באיראן, עיראק, לבנון ובחריין. הם מאמינים כי עלי, בן דודו וחתנו של הנביא מוחמד, היה צריך להיות יורשו החוקי של הנביא, וכי ההנהגה הדתית והפוליטית של האסלאם שייכת לשושלתו (האימאמים). המחלוקת הזו, שהחלה במאה ה-7, הובילה לסכסוך דמים ארוך בין השיעים והסונים, הכולל רדיפות הדדיות, עימותים פוליטיים ודתיים, ומלחמות אזוריות, כמו המלחמה בעיראק וסוריה. הסכסוך נובע לא רק ממחלוקות תאולוגיות אלא גם משאיפות פוליטיות ותחרות על ההגמוניה בעולם המוסלמי, שמעיב אף על הסכסוך שבין היהדות והאסלאם.

דמות המהדי - המשיח האסלאמי - ממלאת תפקיד מרכזי במתח והסכסוך ההיסטורי בין הסונים לשיעים, משום שהאמונה בו שונה בין שתי הקבוצות, והיא מהווה ביטוי להבדלים עמוקים בהשקפת העולם הדתית והפוליטית של כל אחד מהזרמים. המתח הזה התפתח לאורך ההיסטוריה ותרם לסכסוך בין הקבוצות על זהות מנהיגותית, צדק דתי, ונאמנות פוליטית. בפשטות ניתן לקבוע שהמהדי מבטא את חזון אחרית הימים של כל אחד מהפלגים באסלאם, שבו הוא מאמין, שהאחר יקבל את אמונתו או שיכחד...

ב- 23 באוקטובר 2024, במהלך הפצצות חיל האוויר על צור, נמסר בתקשורת כי קיימת היסטריה בערוצים השיעים, ויש קריאה להופעת המהדי, שיציל אותם. מי היה המהדי ולמה השיעים תולים בו תקוות עתה, לפני תבוסה? זוהי דמות תיאולוגית וסמל פוליטי ותרבותי, שמגלם את התקוות הגדולות ביותר של השיעים בזמן של ייאוש ואיום. התקווה להופעתו מתעוררת במיוחד ברגעים שבהם התבוסה נראית קרובה, שכן הוא נתפס ככוח שמחוץ לעולם הזה שיכול להתערב ולשנות את מהלך ההיסטוריה לטובת השיעים.

ב- 17 ביולי 2024 חגג העולם השיעי השנה את חג העשורא' (عاشوراء, תעתיק מדויק: עאשוראא'): היום העשירי בחודש מוחרם, שהוא החודש הראשון בלוח השנה המוסלמי. ליום זה משמעויות שונות בעדות מוסלמיות שונות, בעיקר בקרב השיעים. להם, זהו יום אבל על האימאם חוסיין בן עלי, המלווה בסוג של פולחן דתי מדמם. בקרב הסונים הוא ידוע כיום של צום - נמשך מן הזריחה עד השקיעה - שאינו חובה, אולם הוא ביטוי לאדיקות דתית.

מהם הגורמים לשנאה ההיסטורית בין השיעים לסונים? מחלוקת השיעה-סונה נובעת בראש ובראשונה מהמאבק על ירושת הנביא מוחמד, עם מותו בשנת 632 לספירה. בנוסף לסוגיית ההנהגה, קיימים הבדלים תאולוגיים עמוקים ביניהם: הסונים מבססים את אמונתם על המסורת (הסונה) של הנביא, בעוד השיעים מייחסים משקל רב לאימאמים, שהם מנהיגים רוחניים שנחשבים לצאצאים ישירים של עלי וחוסיין, ומהווים סמל לסמכות דתית.

הדמוניזציה שעובר בנימין נתניהו בערוצי התקשורת הישראלית המרכזיים, לא רק שאינה פוגעת בתדמיתו, היא אף תורמת לחיזוק ההערצה כלפיו בקרב קהלים סונים מסוימים בעולם הערבי.

התופעה הזו - שבה מנהיגי הפלסטינים אומרים למערב דבר אחד בעברית ובאנגלית, ודבר שונה לחלוטין בערבית - נגזרה מהמושג: 'תַּקִייַה': יכולתו של מוסלמי לשטות ב'כופרים' באמצעות העמדת פנים. בתחילה, השתמשו בה השיעים כהגנה בפני הסונים. התגברות המאבק המוסלמי, במערב בכלל ובישראל בפרט, נתן לה נופך חדש ומבטיח כחלק מ'רעיון ההתנגדות' (המוּקאוומה).

מי שקידש את ירושלים היו בני אומאיה הסונים, שביקשו להקים מרכז דתי מתחרה ולמכה ולמדינה. מאז, האסלאם הסוני רואה בירושלים את המקום השלישי בחשיבותו, אבל לא השיעה המסורתית. עבורה, העיר השלישית בחשיבותה היא נג'ף בדרום עיראק, שם קבור עלי מייסד השיעה, ואלפים מחכמי השיעה לדורותיהם. הם החלו לגלות עניין בירושלים רק אחרי מהפכת חומייני, ב- 1979, כמשקל נגד להצלחת הציונות הנתפסת כמרידה באסלאם.

התמונה הכללית בסוריה ועיראק מצביעה על שני מחנות הפועלים האחד נגד השני במדבר הסורי מרמאדי בעיראק עד לדיר-אזור בסוריה. הכוח האחד הוא קואליציה של איראן-אסד-הכוחות השיעים המקומיים (בעיקר בעיראק) בגיבוי רוסי, הכוח השני הוא ארה"ב-ירדן-איחוד מדינות המפרץ-שבטים סונים מקומיים שאינם תומכים בדאע"ש. המדבר הסורי עיראקי והפרוזדור – המשתרע בין רמאדי בעיראק לדיר א-זור בסוריה –…