מזלה הטוב של המשטרה הם אותם קצינים נלווים – שאינם שייכים לגוף הביורוקרטי, הבעייתי והמיותר הזה, דוברות המשטרה – שמתארחים, דרך קבע, באולפנים ועושים בשביל המשטרה את העבודה. היום, אני רוצה לנתח ביחד אתכם את אחת ההופעות של אחת המתגברות הללו, תת ניצב סיגל בר צבי, שהפכה אורחת קבועה על המסכים מאז תחילת ימי הקורונה...

בסרטון וידאו ובמאמר שהפצתי באתר זה ב-1 במאי 2020, ניתחתי את סרטון הוידאו ממצלמת האבטחה של ירי השוטר בפגוע הנפש שהסתער לעברו והיפילו, בראש העין ב- 30 באפריל 2020. כתוצאה מכך 'קיבלתי בראש' מראש חטיבת השיטור במשטרה, תת ניצב סיגל בר צבי (ראו תמונה בראש המאמר), ששלחה אותי לעשות שיעורי בית מחדש...

שני הישגים משמעותיים לא ניתן לקחת מרוני אלשייך, בדרך לשינוי פני המשטרה ומעמדה. אחד מהם הוא עיצוב מחודש של מבנה הקצונה הבכירה, ושינוי (התחלתי) של התרבות הארגונית, דרך החדרת נשים לתפקידי מפתח. שינויים כאלה לוקחים זמן, כיוון שאין היום מועמדות, מן המוכן, לתפקידי מפכ"ל ומפקדי מחוזות. אבל, עוד פחות מעשור (אם לא תתרחשנה פרשיות שתטרופנה את הקלפים...) ניתן כבר יהיה לשרטט סגל פיקוד בכיר, שמונה מפכ"ל אשה, ותחתיה מספר מפקדות מחוזות ומפקדות מרחבים...

במציאות החברתית של ימינו, זקוקה המשטרה לנשים בתפקידי שטח בכירים. אבל, הן, בניגוד לגברים, ממשיכות להעדיף עבודות המאפשרות שילוב מוצלח - שמחיריו האלטרנטיביים סבירים - בין הקריירה למשפחה. על כן, רובן נמנעות מהמסלול המבצעי במשטרה, למרות שהוא פתוח בפניהן. עד שתופעה זו תשתנה, כמות אלה שתשרתנה בדרג הבכיר בארגונים הצבאיים יישאר קטן ביחס לגברים. החלק האופטימי בסיפור הוא, שניתן כבר למנות מספר נשים שצומחות בבטחה במסלול השטח במשטרת ישראל, במסלול וודאי למפכ"לות...