החיבור שבין ספר בראשית לביטחון הלאומי איננו מבוסס על האמונה לבדה ועל שאלת קיומו של האל. דווקא האתאיסט יכול להתחבר אליו כספר פילוסופי, המצביע על מגבלות היסוד של היקום, הנתון להתהוויות שיוצאות גם משליטת הבורא...
הרבה דרשות ופרשנויות אנו מוצאים על מקומו, מטרתו וחשיבותו של ספר בראשית...
התנ"ך הוא אחד מספרי הניהול הטובים ביותר; וספר בראשית מתחיל בשינויים אסטרטגיים גדולים; ובריטואלים ביורוקרטיים קטנים. במאמר, אתמקד דווקא בריטואל הביורוקרטי הקטן: באחד הטקסים הטיפשיים והמיותרים ביותר בארגונים ביורוקרטיים. כוונתי לטקס הסיכום של העשייה בשנה החולפת שמכונה ברוב הארגונים "תכנון מול ביצוע"…
פרשנותו של הרמב"ם לסיפור 'סולם יעקב', מזכירה מאוד את משל המערה של אפלטון. משל זה הוא אחד התיאורים המוכרים ביותר בכתבי אפלטון, אשר נועד לדמות מציאות של בערות, בה אנשים נותרים חשוכים אם אינם זוכים לגילוי זיו אורה של החכמה. גם כאשר הפילוסוף - האדם שיצא מבורות לחכמה - בא לגאול אותם מבערותם, הוא נמצא בסכנה מתמדת, מפני שהאנשים אינם רוצים להשתחרר מהבורות, הם נמשכים אליה ושמים בה את מבטחם...
חרף העובדה כי יצחק היה פעיל פחות מהאבות האחרים, בנושא ירושת הארץ הוא המשיך באופן ישיר את פועלו של אברהם, וביתר שאת. בנוסף, יצחק מלמד אותנו לקח שיושם החל מתקופת העלייה הראשונה ואילך משנת 1882. אסור להיכנע לגורמים שליליים בשולי החברה המשפיעים על חיינו, או הרוצים להרוס ולעקור את היישוב היהודי באשר הוא שם בארץ ישראל. אם נכנעים לאותם כוחות שליליים, ידם תהיה על העליונה. יש לעמוד איתן כנגדם ולחולל חברה וסביבה מוסרית וצודקת, בניגוד לחברה כוחנית ולא מוסרית מכל סוג שהוא.
המקרא מתייחס פחות ליחסים בין רבקה ליצחק, אלא מברר דרכם את יחסו של יצחק לשרה אימו, ולעובדה כי לאחר מותה יש לה תחליף הגון. במקביל, מברר המקרא אודות דמותו של יצחק, שכאן מקבל את זהותו שתלווה אותו בהמשך, דמות פסיבית, שאינה עסוקה בשינוי סדרי עולם.
