המטה הכללי מסרב להסביר את פשר השיתוק שאחז בו ב- 7/10, אבל דברים מתחילים להתגבש לכדי תמונה קוהרנטית. הנה התמונה שפורס עבורנו נצ"ם אבי וייס, לפיה ראש הממשלה והמטה הכללי כולל חיל האוויר, שותקו ע"י היועמ"שית והפצ"רית עד השעה 2000, במחיר נורא בשטח. בין אם וייס טועה ובין אם לא, חייבות שתיהן להתייצב מול הציבור ולתת דין וחשבון על עלילות אותו יום מר ונמהר ותוצאותיו. בשביל זה לא צריך ועדת חקירה ממלכתית!

העובדה שמתמנה מפכ"ל 'חתרני', שאיננו חושש לבעוט בממסד הביורוקרטי היא סימן מעודד; אבל כדאי שניצב שבתאי ישמר מן הממסד הזה. כמו שרוב הציבור איננו יודע שיש פתרון לשריפות בעוטף שנמנע ממנו משיקולי הישרדות ומשיקולים עסקיים; הוא עלול 'להוציא חוזה' על המפכ"ל החדש אם ימשיך לבעוט...

בואו נשווה, כמקרה בוחן, את ההיערכות או ליתר דיוק, את חוסר ההיערכות - לגל השני של הקורונה; להיערכות - או ליתר דיוק, לחוסר ההיערכות – לגל העונתי של הבלונים והשרפות, בעוטף עזה...

ספר ויקרא עוסק הרבה בסוגיית ההקרבה, במובן של הקרבת קרבנות. אבל, הקרבה איננה רק הקרבת קרבנות. כל המפעל הציוני, למשל, קשור בשליחות ובחלוציות, ויש כאן הרבה הקרבה; וגם העמידה של תושבי עוטף עזה היא הקרבה...

אחת התופעות המעניינות בחודשים האחרונים היא העובדה שלא בנימין נתניהו (ולא רעייתו) מצאו זמן לרדת ולהזדהות עם מצוקת 'עוטף עזה'. מדוע? האם נתניהו הוא מסוג האנשים, שמתקשה מאוד לראות אנשים בסבלם, והוא מעדיף להזדהות בשקט, ומרחוק? לא סביר... אז מדוע?

כלל ידוע במערכות מורכבות הוא, שההצלחה ממגנטת: ככל שמעשה מצליח יותר, יגדל מאוד מספרם של אלה, שירצו להשתתף בהצלחה, וליטול בו חלק. מעשים חריגים מקבלים ביטוי בתקשורת, וזה מהווה זרז לחקיינים, לקום ולעשות מעשה. כך, בדומה, גם רצף הצתות גורם לפירומנים, ולאינטרסנטים אחרים, להוסיף ולהבעיר. כך, הצלחת העזתים להפוך את ה'עוטף' שלנו לשחור, מהווה גם היא זרז לבצע הצתות נוספות, במקביל...

טוב שבמרכז הארץ, עולם כמנהגו נוהג (אחרת, לא הייתה לנו מדינה נורמלית...); וברוכים הבאים לפערים המובנים - שקיימים בכל מדינה - בין המרכז למה שמכונה אזורי הסְפַ‏ר או מרחבי הסְפַ‏ר (Frontier)... זהו מונח פוליטי וגאוגרפי, המציין אזורים מחוץ לערים הגדולות - בדרך כלל, בסמוך לגבול ואף מעבר לו - שהם שונים תכלית שינוי מהערים, הן בשירותים שמקבלים התושבים, הן ברלוונטיות של החוק; והן ביכולת לאכוף אותו...

הסמל של הסיוט המתמשך - שבתוכו חיים תושבי עוטף עזה - הוא ללא ספק, ח"כ חיים ילין, שמצליח להמחיש את המציאות בעוטף לתושבי כלל ישראל, יותר מכל אחד אחר. מי שהתרשם ונתן את הגושפנקה להיותו סלב, היו דווקא הפלסטינים, שהחליטו לשלוח בלון תעמולה עם תמונתו...

כחלק מחיזוק החוסן החברתי ארגנו אנשי קיבוץ ניר עם אירוע מקסים של הפרחת בלונים צבעוניים (ראו בתחילת המאמר). באירוע מרגש שבו הונפו דגלי ישראל, שחררו ילדי הקיבוץ לאוויר, לכיוון עזה, בלונים צבעוניים. הבעיה היא, שבצד השני של הגבול, מבינים את זה אחרת לגמרי!

המצב הנוכחי - שבו שטחיו המוריקים של עוטף עזה, משנים ביסודיות את צבעם, מירוק לשחור - מעורר, מטבע הדברים, חוסר נחת גדול, בישראל כולה בכלל, ובעוטף עזה בפרט. זהו מצב מעצבן, אבל זמני!