פעמים רבות התפרצה אלימות נגד היהודים בעולם מתוך איזו מצוקה כלכלית או אחרת במדינה בה הם חיו. במקרה של ממלכת פרס ומדי, לא הייתה כל מצוקה כלכלית. הממלכה פורחת, עורכת משתאות אינסוף ונראה, שהכול מתנהל על מי מנוחות ואלכוהול...

במזמור הזה, שאול מוצג כמלך בובה. דויד לא מוכיח אותו על כך שציווה לרצוח את כוהני נוב מבלי שבדק לעומק את הדברים...

אני מכיר את המדרשים האומרים: "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה". ואני אומר שדויד חטא ותשובתו חסרה. היא חסרה את המימד האנושי שבעיני הוא העיקר...

כדי לקבל את ברכת האל נדרשים בני ישראל לא להתהדר במילוי מצוות; כאשר במקביל הם לא מוסריים, גונבים, מנאפים,  מרמים, מרכלים ועוד ועוד...

מה מברך את הנפש? לי אין תשובה. אבל היה מי שאמר (לא זוכר מי) – רישומו של האדם בעולם הוא במה שנתן לאחרים...

יְפֵ֥ה נוֹף֮ מְשׂ֪וֹשׂ כָּל־הָ֫אָ֥רֶץ הַר־צִיּוֹן יַרְכְּתֵ֣י צָפ֑וֹן קִרְיַ֗ת מֶ֣לֶךְ רָֽב... לאיש מאמין זה כנראה דימוי פשוט. ואני? מה אני יכול לקחת מהמזמור הזה? יהודי לא מאמין רחמנא ליצלן?

האמת, חוץ מפסוק ד' המזמור הזה פשוט וחביב...

מזמור מלא ביטחון בעזרה מאלוהים למקרה של צרה אני מרשה לעצמי, כמה ימים אחרי אחרי יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, להטיל ספק (הרהורי הספק שלי מובאים בסוגריים)...

לא רוצים להחזיר עטרה ליושנה; לא רוצים "אתחלתא דגאולה"; לא רוצים התערבות אלוהית; לא רוצים שהשאלות הקטנות של פרקטיקת האמונה ההלכתית יחזרו לנהל את חיינו. איש באמונתו יחיה וימות...

הכינור הוא ההפתעה של המזמור הזה: ניתן היה לצפות שההגעה לבית האלוהים תלווה באיזה זבח או קורבן עסיסי, כמקובל לחשוב. אבל, הכותב מציע "זבח" מיוחד. הוא מציע נגינת כינור: ד וְאָב֤וֹאָה׀ אֶל־מִזְבַּ֬ח אֱלֹהִ֗ים אֶל־אֵל֮ שִׂמְחַ֪ת גִּ֫ילִ֥י וְאוֹדְךָ֥ בְכִנּ֗וֹר אֱלֹהִ֥ים אֱלֹהָֽי...