אליפז מעלה כאן, לדעתי, בפעם הראשונה, טיעון מרתק על היותו של איוב סכנה עצומה לאמונת האדם באלוהים המשגיח על העולם. דווקא משום היותו של איוב ידוע בצדיקותו ובחכמתו, דבריו הקשים מול אלוהים, מעוררים אצל המאמינים התמימים הרהורי כפירה באל. האם אליפז הוא האפיקורוס הראשון?
ההסברים שלכם הם דבר רמייה בשם אלוהים. אתם, בני אנוש טיפשים, באים אלי כאילו דבר אלוהים בפיכם? מה אתם יודעים יותר ממני על רצונו ומעשיו של אלוהים? הוא, אלוהים, עוד יבוא אתכם חשבון על החוצפה הזו שלכם! זהו כתב תביעה קשה לכל המדברים בשם אלוהים, כאילו יש להם איזה ידע על אלוהים, כוונותיו ומחשבותיו. יש כמה וכמה כאלה גם היום, במאה ה-21...
מה מקומו של האדם בכל העולם עליו אחראי אלוהים? ניראה שלרעיו של איוב יש תשובה פשוטה – לשתוק ולסמוך על אלוהים. לעומת זאת, לאיוב יש דעה אחרת. אני חושב שבעיני איוב, תפקידו של האדם היא לעמוד מול האל ולדרוש צדק. לדרוש הסברים. להוכיח את האל על העוולות שיש בעולמו...
הרעים באו לנחם את איוב, אולם נראה שהנחמה אינה אלא תוכחה מתמשכת, וצופר אינו שונה מקודמיו. הוא אפילו חריף מהם... אלוף משנה במיל', עופר בורין, מפרש את פרק יא בספר איוב...
אפשר שאיוב טוען שאסונותיו הבלתי צודקים מעידים שהארץ בה הוא חי היא ארץ ללא סדרים, היא ארץ אופל. אבל אני חושב, שהמטרה של איוב היא להתגרות באלוהים, ולכן האופל הוא אלוהים עצמו. וגם אם האופל היא רק הארץ והחיים בה; גם אז, זו התגרות באלוהים, דרך הפיכת פאר יצירתו לאופל... אלוף משנה במיל', עופר בורין, מפרש את פרק ט בספר איוב...
תוריד ממני את העונש. תפסיק להפחיד אותי. אז אני אוכל לדבר "חופשי" את מה שעל ליבי במלא הכנות והפתיחות. אחרי זה – מאחר וברור שאין לי סיכוי שאהיה צודק, באמת כבר לא משנה לי מה יקרה. אני דורש את יומי בבית המשפט. זה הכל! אלוף משנה במיל', עופר בורין, מפרש את פרק ט בספר איוב...
בלדד השוחי מצטרף לאליפז בהציעם לאיוב להפסיק ולדרוש משפט צדק מאלוהים. אלוהים צודק. ביאליק ואיוב לא שעו ל"ניחומים" האלה... עופר בורין על ספר איוב, פרק ח...
חכה חכה. אני אמות וכשתבוא לחפש אותי, לשחר אחרי, אני לא אהיה. כשאני מת, אומר איוב לאלוהים, בעצם גם אתה מאבד את סיבת קיומך... עופר בורין על איוב, פרק ז...
עצם השימוש שעושה איוב ב"מאזנים", מעיד שהוא בעצם מחפש לקיים משפט צדק בינו לבין....אלוהים. כן, המשפט הבא מעיד שאיוב מכוון בדיוק למי שהוא כה האמין בו, אלוהים: ד כִּ֤י חִצֵּ֪י שַׁדַּ֡י עִמָּדִ֗י אֲשֶׁ֣ר חֲמָתָם שֹׁתָ֣ה רוּחִ֑י בִּעוּתֵ֖י אֱל֣וֹהַּ יַֽעַרְכֽוּנִי...
