הפרק - העוסק בבלעם ובאתונו - בא ללמד אותנו, שכאשר מתחולל בתוכנו מאבק פנימי, לפעמים דווקא האתון, החלק הסמוי, זה שלכאורה לא רואה את המציאות, הוא זה שבאמת רואה את האמת שמעבר להבלי העולם הזה. צריך להקשיב גם לאתון. לפעמים היא כל כך חכמה, שהיא מתחילה לדבר כמו בן אדם. בדרך כלל היא לא מדברת ואנחנו צריכים לבד להבין מה אומר לנו הקול הפנימי שלנו, המצפון....

נחש הנחושת הוא הקמע הראשון... האמונה המופשטת, מוחלפת בדרך שבעיני היא הרבה פחות רוחנית. כאילו אומר יהוה – אוקיי, הבנתי, אתם יצורים שאינם מסוגלים להתרומם למעלות האמונה שציפיתי מכם, גם לאחר 40 שנה של נדודים, נסים, הסברים וכו', אז קבלו קמע!

אנחנו, מומחי הארגון תוהים כל העת: 'למה הצייתנים מצליחים?'  למה 'אומרי ההן' ממשיכים לעשות חיל? למה דווקא אלה שאינם יודעים לשאול - או בעצם - אלה שאינם רוצים לשאול ולהקשות? הסבר רענן וייחודי לתופעה הזו מצאתי בספרו החדש של עופר בורין, 'בין הפסוקים של בראשית'...

הברית עם קסטות הכהנים והלויים מקבלת בפרק הזה את התואר "ברית מלח עולם לפני יהוה". היום אנחנו משתמשים בביטוי "מלח הארץ" כדי לבטא אנשים מצוינים. ברית מלח עולם ליהוה – המלח מבטא את הברית בין אלוהים לכוהנים. מלח הארץ – המלח מבטא את הברית בין הארץ, האדמה, לבני האדם. שני ביטויים. בשניהם יש מלח. וההבדל ביניהם הוא ההבדל שבין שמיים לארץ...

ברור מדוע יהוה אומר "שלח לך". השליחות היא עבור משה. השליחות היא כדי לחזק את ביטחונו של משה. כמו ה"לך לך" של אברהם, מגיע ה "שלח לך" של משה. השליחות היא מבחן. כמו ה"לך לך" של אלוהים לאברהם בעניין עקדת יצחק, כך "שלח לך" כאן. מה שבאמת נבחן כאן זו לא ארץ ישראל, אלא עם ישראל ומנהיגו.

תופעה מעניינת היא הענן, שעל פיו יודע העם האם להתקדם במסע או לעמוד: כאשר הענן יורד על אוהל מועד – עומדים. כאשר הענן עולה מעל אוהל מועד – ממשיכים במסע. אין שום סימן מקדים. אין שום הגיון. הדרישה הזו, מעם שלם, להתנהג בעיוורון אנושי מוחלט, היא דרישה שהציבור לא יכול לעמוד בה...

יש דמיון רב בין סיפור תמר ויהודה לסיפור רות ובעז... אבל הסיפורים מצטלבים כאן, במגילת רות, שהרי בעז הוא צאצא של אותו מפגש מרתק בין תמר הכנענית ליהודה. וכך יוצא שדוד המלך, שהוא בנו של ישי, שהוא בנו של עובד, שהוא בנם של רות ובעז, הוא למעשה צאצא של מואבית, כנענית ואברהם אבינו...

מה עובר לרות בראש בשעות ששכבה, בוודאי ערה ליד בעז בגורן, מחכה שירגיש בה? האם נגעה בו? האם עוררה אותו? ... מגילת רות, פרק ג.

אחרי שרות אוכלת ושבעה, בעז שוב מדבר אל הפועלים ומנהל העבודה, ומתרה בהם שיאפשרו לה להמשיך וללקט מכל סוגי הגידולים, ואוסר עליהם לבייש אותה בשום צורה שהיא. כנראה שבעז ידע שיש מקרים בהם מלקטות סבלו מהטרדות מיניות, והוא דאג מראש שאצלו בשדה זה לא יקרה… כך מתנהג מנהל עם חוש נכון לדוגמה אישית ולאחריות, על הנעשה בתחום אחריותו; וזה מאוד מרשים לראות, עד כמה כל זה קרוב להתרחשויות בעולם המודרני בוא אנחנו חיים…

מאמר זה עוסק במגילת רות, פרק א - גרים; ונגיע בו גם לגירוש ה"מסתננים" מודל 2019. בסיפור הזה היו נעמי, אבימלך ומשפחתם, גרים מכורח הרעב במואב. בהמשך הייתה רות גרה "מגוירת" בישראל. וכל זה על רקע הציוויי המופיע מספר פעמים בתורה: יט וַאֲהַבְתֶּ֖ם אֶת־הַגֵּ֑ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם. איפה הסיפור הזה ואיפה ישראל 2023?