היו לו הרבה צדדים לדויד המלך. במזמור הזה מופיע הצד הצבוע במלוא עוצמתו. ולאור מה שקרה לו בחייו, נראה שאלוהים לא נענה לתפילתו שבמזמור הזה. ולי מזכיר המזמור הזה, פולטיקאי ישראלי אחד...
כשאין למי להכיר תודה אנחנו מרגישים בודדים. אנחנו יצורים חברתיים; ורובנו אוהבים לחלוק את הטובה שקרתה לנו עם אחרים. לא להישאר לבד. אז לפעמים, גם אם לא מאמינים, מומלץ להגיד "תודה לאל" כדי לא להישאר לבד.
ככל שנמהר לנתק את ה' ושליחיו מקשר קונקרטי לחיים בעולמנו המורכב, וניקח אחריות בעצמנו על עתידנו, כך ייטב לנו וייטב לזיכרון. כך סברו אבות הציונות, וכך חובה עלינו להתנהג בעודנו מקימים ומקיימים מדינה שהיא בית לעם היהודי ודמוקרטית.
הנשר, חיה אוכלת נבלות ואסורה באכילה (אחד העופות המוזכרים בתורה כלא כשר לאכילה, ביחד עם הפרס והעזניה) הוא סמל להתחדשות של עם ישראל: יציאת מצרים – עליית מלכות דויד – קיבוץ גלויות.
מזמור קב' בתהילים הוא מזמור תפילה לעני (יש אחד כזה בכל 150 מזמורי תהילים)... הרעב והעוני הם כבדים, יומיומיים ומתמשכים, עד שעני כבר לא מפריד בין עצמו לבין בשרו.
אם אשכחכם עניי מדינתי, תדבק עצמי לבשרי...
מאבק האיתנים בין מלכות האל - כפתרון לסוגיית צדיק ורע לו רשע וטוב לו - לבין מלכות האדם, מוכרע כאן לטובת האל. ואני, עדיין מעדיף את מלכות האדם, על שלל מגרעותיה. לא מלכות במובן של מלך, אלא שלטון הפועל כמשרת העם על בסיס צדק, משפט וחמלה וקדושת החיים...