תקציר: הדילמה של המשטרה במחאות ציבוריות היא דילמה של שופט כדורגל. תפקידו לאפשר למשחק הדמוקרטי 'לזרום' ולא להפוך לשחקן הראשי. שיטת הפעולה שנדרשה מניצב עמי אשד הייתה הופכת אותו לשחקן הראשי במגרש. הוא נמנע ממנה, ואז הפכה אותו תנועת המחאה לשחקן ראשי. התוצאות בהתאם...

לא היה שר שתלו בו ציפיות רבות יותר מאיתמר בן גביר. לא היה שר שהיה לו סיכוי מצוין להפוך למושיע לאומי ולמנהיג בעל שיעור קומה כמוהו. כל זה התאדה באוויר והפך ל'פלופ'. בזאת, בן גביר יכול להאשים רק את עצמו. אבל הוא בחר להאשים אחרים, רצה לקלל ויצא מברך...

בכל פעם שהמשטרה 'שמה לעצמה רגליים' ו'נופלת על הפנים', אני נזכר בשירו של אריק איינשטיין "אמרו לו". ששר – בהקשר אחר לגמרי, את מילותיו האלמותיות של עלי מוהר: "אז הוא לא למד שום לקח; ואין לו שכל גם להצטער"...

למשטרת ישראל עתודה פיקודית חדשה ומרשימה; אבל, אין בה אמון; והלגיטימציה שלה לא משהו. שימרו על הקצינים שלכם. אל תשלחו אותם שישרפו כנפיהם ברשתות החברתיות. שילחו לתקשורת קצינים בדרג נמוך. הם מתקבלים באהדה והופעותיהם לא משאירות משקעים לאורך זמן!