מטרת המאמר אינה לשכנע שישראל צריכה לתמרן קרקעית, כיוון שאין ערך להפצצות אוויריות; אלא להראות את כישלון אסטרטגית ההפצצה האווירית ע"י ישראל. בעיקר להביא לכך שנחשוב מה אנחנו רוצים להשיג, ולא נעשה את מה שאנחנו יודעים לעשות "להפציץ מהאוויר לטובת ענישה"...

לאורך זמן, האיום הרקטי של חמאס יגבר, גם להם יהיה טילים מדויקים ונחילי רחפנים, גם אם בכמויות קטנות יותר מאשר חיזבאללה. למרות הסגר הישראלי, וחרף המבצעים של צה"ל, קצב ההתעצמות של חמאס גובר כמו גם איכותו. מכאן שישראל תצטרך להכריע האם היא מעדיפה לחיות לנוכח האיום או לבחור מדיניות אחרת (קרי, להחליט על שינוי המדיניות הנוכחית)...

ישראל סיפרה את סיפור הגבורה של רימון 20 (הקרב נגד הטייסים הסובייטיים); אבל, הלקח האמיתי הוא, שעוד באותו יום היא הסכימה להפסקת אש. אסור לישראל להילחם ישירות עם מעצמה וכאשר היא מגיעה לזירה, ניצחונות טקטיים הם ניצחונות פירוס. זה נכון גם במלחמת ההתשה הנוכחית, הקרויה מב"ם...

כאשר הרוסים מגיעים לאזור הם עושים זאת לטובת האינטרסים של מוסקבה. כל עוד לא פוגעים באינטרס הישיר שלהם, הם מנהלים דיאלוג דיפלומטי וסבלני. כאשר הפעולות של ישראל יוצרות איום ישיר על אינטרס רוסי (חשיפת המערך במלחמת ההתשה; נפילת האליושין ב-2018) הרוסים נושכים...

ישראל מתקשה לנתח את האינטרסים של אחרים, שאינם נוגעים לה ישירות: כמו אז, גם היום, אנחנו מדלגים על ההסבר "למה קורים דברים" ועוברים ישירות לדיון על "מה זה אומר עלינו"...

אחד ההסברים לירידה בתמיכת הציבור בדמוקרטיות - ובכמיהה למנהיגים חזקים שמגולמת בהתחזקות הפופוליסטים - היא שילוב של שני וקטורים משמעותיים: בלימה בצמיחה הכלכלית של הדמוקרטיות המערביות; ושינויים דמוגרפיים ניכרים, שמאיימים על הזהות של ציבור רחב, והופכים לסוגיה פוליטית מובילה בדמוקרטיות, באופן שמאפשר גם הסטה של תשומת הלב מהבעיות הכלכליות...

לא ניתן למנוע מיריב להתחמש. אבל, יש להיערך נכון למצב החדש הזה!

לאחרונה, התפרסם על פשרה שנרקמת בין עיתון 'הארץ' לענת קם (חיילת בפיקוד מרכז), שחשפה מסמכים סודיים לעיתונאי אורי בלאו (ראו הכתבה למטה). חשבתי שזה זמן טוב לדבר על כמה חשובות הדלפות, שמשרתות את הציבור, ומונעות מגופי שלטון לנצל את כוחם לרעה; ועל תופעה חדשה שאנו חוזים בה – עיתונאים שמדברים נגד הדלפות (של עיתונאים אחרים כמובן)...

הנרטיב בספר של חיים הר זהב: 'לבנון - המלחמה האבודה', בא להמחיש עד כמה חסרת תוחלת הייתה הישיבה ברצועת הביטחון מהבחינה המבצעית, כיוון שזה לא שירת שום יעד אסטרטגי. בסוגיה הזאת אני רוצה להתמקד, אבל מהזווית ה"מחקרית" של קבלת החלטות...

השיווק של המנטרה "מפלגה דמוקרטית" זה בסך הכל אמצעי לנסות להשיג קולות מהציבור בבחירות; והן היחידות, שרלבנטיות לשאלה: האם ישראל דמוקרטית. לגיטימי להאמין, שחברי כנסת ייצגו את רצון הציבור בצורה טובה יותר אם הם נבחרים בפריימריז; אבל, המחקר לא ממש תומך את הטענה הזאת.