צריך להחליף את הגישה מול איראן ולהתחיל לדון, במה חשוב שיהיה בהסכם עתידי ועל מה אנחנו מוכנים לוותר. למען הסר ספק, כל וויתור כזה יכאב, אין חלופה ללא מחיר כואב. אבל אם לא נעשה את זה, נהיה מחוץ למעגל ההשפעה. לאור המציאות הפוליטית בארה"ב זה אפילו לא יוכל להיות קלף השפעה של ישראל בארה"ב.

למעשה, כדאי להודות, ישראל לא יכולה להרשות לעצמה מלחמה כוללת מול חמאס שתביא לכיבוש הרצועה ושליטה של צה"ל עליה למשך שנים. זה יביא לצהלות שמחה בטהראן שיישמעו עד ירושלים. במקום להתרברב לשווא, עדיף שממשלת ישראל תעסוק בדיונים אסטרטגיים על בחירת חלופה רעה מתוך אלו שניתן, ולא על חלופה נוראה מאלו שעל העץ...

מאמר מעניין פורסם ב- Foreign Affairs על האוטוקרטים החדשים. הכותב Yascha Mounk העריך לפני חמש שנים את ההתחזקות הצפויה של מנהיגים פופוליסטים בדמוקרטיות. כעת הוא מנסה לנתח את הקשיים הצפויים לאוטוקרטים החדשים (אוטוקרטים כיוון שלאופוזיציה אין יכולת אמיתית לזכות בבחירות) ככל שכהונתם תתארך...

אנו מציינים השבוע מלות 82 שנים להפתעה היפנית הגדולה על פרל הארבור, שפתחה את הזירה המזרחית במלחמת העולם השנייה... כמה תהילה יש להפתעה. שמה הטוב של ההפתעה ארוך ימים. אבל, האם היא באמת חשובה?

כל המדיניות הישראלית נסובה סביב רעיון אסטרטגי מוביל – הימנעות ככל האפשר מטיפול בסוגיה הפלסטינית ביהודה ושומרון, לטובת קידומו של סיפוח זוחל ומחיקת האפשרות להסכם מדיני, מבלי שניתן יהיה להאשים את ישראל בזה...

לפני יותר מחמש שנים, תם לו מבצע 'צוק איתן' ברוב תפארת והדר. המבצע היה כל כך מוצלח שקיבלנו אות מלחמה , כדי שנרגיש גאים על המאמץ. זה לעומת אות המלחמה שקיבלנו בלבנון השנייה שמטרתו היה להוכיח כמה הממשלה נכשלה בניהול המלחמה...

טראמפ מעוניין בפגישות מתוקשרות, לא בהסכמים רציניים שבהם צריך לוותר בצורה הדדית. איראן לא בדרך לכניעה. ההפגנות באיראן דועכות, והתקוות ל"נפילת המשטר" בגלל הסנקציות מתפוגג (אגב, גם התקוות היו יותר משאלת לב, שנועדה למנף תדמיתית את המהלך תוך התעלמות מהסיבות הפנימיות שהובילו למחאות)...

לאחרונה פרסם עמוס הראל שהרוסים מתכננים לשלוח לכאן סוללות 300-S נוספות. קרי, הדרך הרוסית בדרך להחזרת הריבונות הסורית עוברת במעטפת הגנה אווירית. זה כמובן יביא את ישראל לנקודת רתיחה, כיוון שיש לכך השלכות על חופש הפעולה של ישראל. להערכתי, השקט בזירה הצפונית הוא המתנה לשלב הבא. הרוסים הם אלו שייזמו אותו ברגע המתאים...

הצעדים הראשונים לסיום מלחמות נעשים לרוב מאחורי הקלעים וללא השתתפות הגורמים המרכזיים שמובילים את המלחמה. מציאה של סימנים לתהליכים כאלו תרמז על כך שהקברניט מעוניין להביא את העימות לסיום. במקרים רבים נדרש לעשות שינויים במנגנון ניהול המלחמה כדי לנתב אותה למחוזות חדשים ולא להמשיך בנתיב המקורי.

התנגדתי לנסיגה מלבנון. פעלתי בלבנון פעמים רבות, הייתי שותף לתכנון והוצאה לפועל של פעילויות צבאיות רבות של צה"ל בלבנון וברצועת הבטחון, וחשבתי שאני מבין בנושא (אכן היה לי ידע טקטי למכביר). ראיתי בהכרזה של אהוד ברק לסגת מלבנון חולשה של ישראל. אבל היום אני חושב אחרת...