המצב השורר כיום בישראל מזכיר לא מעט ממה שמוכר לי בעסקים משפחתיים שנקלעו לסכסוך מר ואין ביכולתם להתקדם בעצמם לפתרון המשבר שנוצר ביניהם. מניסיוני למדתי, שהסירוב להידבר בשלבים הראשונים של המשבר הולך ונמוג אט אט ככל שהאיום ההדדי על הצדדים המעורבים במשבר הולך ומחמיר עד כדי סכנה קיומית להישרדותם או חשש לנזק עצום שיקשה עליהם לרפא אותו.

את המאמר הזה אנו מבקשים להקדיש ל"תקרת הזכוכית" המצטיירת מתוך אבחוני הרשת שלנו, של חברות משפחתיות - בגודל ממוצע של 250-80 עובדים - שחוו הצלחה; אבל מתקשות לפרוץ קדימה בגלל הקושי להשתחרר מדפוסי ניהול שהתקבעו כשהיו 'קטנים'...