תקציר: חוק המגוון (Diversity) בתורת המערכות המורכבות מלמד אותנו על חשיבות הצורך לגוון בכל תחום מחיינו: אף פעם 'לא להשאיר את כל הביצים בסל אחד', ולא להפוך שבויים בידיו של גורם אחד. החוק הזה קיבל משנה תוקף אחרי הפלישה הרוסית לאוקראינה. ביום אחד 'ירד האסימון' לחלק ממדינות אירופה - ולגרמניה בראשן, שמצאו את עצמן בנות ערובה בידיה של מוסקבה...
בדרך כלל נהוג לזהות את תופעת 'שלטון האימהות' - חוסר הנכונות של משפחות לשלוח את בניהן להילחם - עם מדינות דמוקרטיות; אבל מלחמת רוסיה אוקראינה - בעיקר החלטת ולדימיר פוטין על גיוס ותגובת האוכלוסייה, מלמדת אותנו שהתופעה חיה ובועטת גם במדינות טוטליטאריות.
מטרת הפלישה האגרסיבית שהפכה לעימות צבאי חזיתי, היא לשנות את הסטטוס-קוו באירופה ואת הסדר העולמי הקיים ולהשיב עטרה ליושנה, ימי תהילתה תחת הנהגת הצאר וכאימפריה סובייטית...
לנשיא פוטין ברור כי למרות כל עוצמתו הצבאית - שהופעלה עד כה רק בחלקה - אין ביכולתו לפעול, כשהוא משוחרר מאילוצים מרסנים. עם זאת, ברור לו כי מה שלא יהיה, הוא אינו יכול להרשות לעצמו לצאת מובס מהמלחמה. בתודעה זו יעשה כמעט הכול על מנת לנצח.
על דרישותיו של פוטין היה צריך לנהל מו"מ. משעה שזה לא קרה, ניתן היה לעצור אותו בכוח, ע"י צירוף אוקראינה לנאט"ו, ושליחת חיילים רבים לאוקראינה. משעה שלא עשו זאת, הביאה המעורבות החצי פאסיבית של המערב - דווקא מתוך השאיפה, שפוטין יתקפל (הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות...) - לאסקלציה מהירה של האירועים.
פוטין מתנהל בהיגיון תרבותי רוסי, שמוכן לצאת למסע מבלי להתחייב מראש ליעד סופי מוגדר. הרעיון הרוסי הוא שפשוט מעזים ומכניסים למערכת וקטור, שיחולל התהוות חדשה; אלא זו יכולה גם להיות בלתי צפויה...
למרות כל המתרחש באוקראינה, אל תספידו את המערב. אותם 'אדומי צוואר' – שהמערב הליברלי התרגל כל כך לשנוא ולבוז להם, בתקופת דונלד טראמפ, אלו שניצחו שתי מלחמות עולם – הם שינצחו גם הפעם. צעדיו של פוטין הם דלק על המדורה שלהם שכבר בוערת!
