על פי טבעם, מצבי חירום במיוחד בזמן מלחמה, מציבים להנהגה לאומית דילמות להכרעה, ולניהול סיכונים פוליטי. במשוואה הכוללת של ניהול הסיכונים חייבת להשתלב נקודת המבט הכלכלית יחד עם נקודת המבט הביטחונית ביחס לאינטרס הישראלי לשימור היציבות האזרחית, שעדין קיימת במרחבי יו"ש. במכלול היבטים אלה, למרות הסיכונים, למרות ההכרזות שאחרי 7 אוקטובר יש לחשב מסלול מחדש, הפועלים הפלסטיניים מיו"ש, לפחות כמחציתם, חייבים לשוב לעבודתם בישראל.  זו הכרעה מנהיגותית-אסטרטגית, בלתי נמנעת. 

ראוי לעשות הרבה לשיפור חייהם של העזתים, אך יחד עם זאת לא לאפשר כניסת אלפי עובדים לשטחי מדינת ישראל. לא "הכרת טובה" תצמח מכך אלא רק איבה וצרות עין, ופגיעה בתחושת הכבוד האישי והלאומי בהיותם כפופים למעסיק הציוני... את הפתרונות יש למצוא אצלם. ולמי שלא שם לב, יש להם גבול עם האחות הגדולה מצרים...