הדמוקרטיות המערביות נותנות לתושביהן תחושה שהן מיצו את הפוטנציאל הטמון בהן. הן מזדקנות, דועכות, מעלות חלודה, הביורוקרטיה שלהן סובלת מסטגנציה חמורה ומכבדות אברים, והן מתמסרות באהבה בידי מחריביהן מבפנים ומבחוץ, שאף אינם מתביישים להכריז על כוונותיהם, בקול גדול. בשנות ה- 30 של המאה הקודמת, מגמות דומות הביאו לעליית משטרים טוטאליטריים. האם זה גורלן של הדמוקרטיות המערביות, ואנחנו בתוכן, היום?

החיים לימדו אותנו שראוי לאמץ את לקח "משל העקרב והצפרדע" הנושאת אותו על גבה לחציית הנחל, והוא מכיש אותה למוות, ומצדיק את האבסורד בכך שאינו יכול להתכחש לטבעו.

להרתעה יש אחות תאומה שטנית – פייסנות. קיימים שני סוגי מנהיגים בעולם – המרתיע והפייסן. כולם שונאים את המרתיע ואוהבים את הפייסן. הפייסן מבטיח שלום קצר מועד. ממשל אובאמה קרא לזה דיפלומטיה חכמה. כל פעם שהמתח גדל בעקבות אירוע כלשהו, ממשל אובאמה דאג לנטרל את האירוע באמצעות וויתורים דיפלומטים. הבעיה שחייה של הפייסנות קצרים...