בסוף המאה ה 19, קומץ עיתונאים ואנשי אקדמיה אמריקאים המציאו את עקרונות התעמולה המודרנית. מאז, הם המשיכו לעורר השראה במשטרים אוטוריטריים, כמו גם במשרדי פרסום בקרב מנהלי קהילה ויועצים אסטרטגיים במדינות דמוקרטיות.
בסגנון, כרגיל רב רושם, ובסיוע 'ידענים' בצוות האולפן הצביעה המנחה על הרשתות כחומר האפל של היקום וכגיגית שבה נוצרים המים העכורים של ידיעות הפייק והמידע הרדוד, ובכך סימנה קטגוריזציה ברורה, ובמילים אחרות, מובחנות ברורה ובינארית בין הרשתות החברתיות שבהן צומח כל הרע: פייק ניוז +מידע שגוי, ובין התקשורת הפורמאלית (קרי - ערוצי החדשות המסחריים) שם להבדיל צומח כל הטוב: מידע טהור ואמיתי...
"המועצה ליחסי אמריקאים מוסלמים" - CAIR, הוא גוף המתיימר לייצג זכויות אזרח; אך למעשה, תומך טרור; והיה צד לא מואשם בפרשת Holy Land Foundation - קרן שהעבירה כספים לארגוני טרור. ההסתה והתעמולה שהוא מפיץ על ישראל הם דוגמה לאופן שבו פועלת טכניקת השקר הגדול (Fake News) בנוגע למשטרת ישראל ולפרויקט גילי...
האירועים - שכונו לאחרונה בתקשורת הישראלית - 'פוגרומי הווטצאפ' בהודו, הם סדרה של מעשי לינץ' שביצעו אזרחים הודים באחיהם, בעקבות חדשות מזויפות (Fake News) שהופצו באופן ויראלי ברשתות הווטצאפ בהודו. למה דווקא בהודו?
למה אנשים מאמינים לחדשות מזויפות? הדיון האקדמי, בסוגיה זו, נחלק לשני מחנות מרכזיים: האחד גורס, שדעתנו הפוליטית גורמת לנו לתפוס חדשות מזויפות באופן הגיוני, כאשר הן תומכות בתפיסה הפוליטית שלנו. השני עוסק בעצלות מחשבתית שבגינה, אנחנו נכשלים לזהות חדשות מזויפות...
