פָּרָשַׁת פִּינְחָס היא הפרשה השמינית בספר במדבר. היא מתחילה בפרק כ"ה, פסוק י' ומסתיימת בפרק ל', פסוק א'. פרשת פנחס היא השנייה באורכה מבין פרשות השבוע, ויש בה 168 פסוקים. לרוב קוראים את הפרשה בסמוך לשבעה עשר בתמוז. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים, שהופיעו באתר 'ייצור ידע' אודות פרשת פינחס, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!

תגובת משה להודעה הקשה של ה' - על כך שלא יזכה לבוא בשערי הארץ המובטחת - היא אצילית ברמה בלתי נתפסת. משה פונה ליהוה ודורש ממנו למנות לו יורש מתוך דאגה לעם ישראל שיישאר כעדר ללא רועה. משה לא מבקש דבר לעצמו. הוא לא מתלונן ולא בא בטענות...

דיני הירושה המקוריים הידועים במקרא הם שצאצאי האב ממין זכר הם היורשים הלגיטימיים של נחלתו, ולא בנותיו. במקרה של בנות צלופחד, בו לאבי המשפחה לא היו בנים זכרים, לאחר דין ודברים, ירשו בנות צלופחד את נחלתן המשפחתית, תוך סייג שהן חייבות להינשא בתוך שבט מנשה לו השתייכו. מעיון קצר ומהיר עמדת הממלכות במזרח הקדום לגבי ירושת בנות, עולה כי גם שם ירושת צאצאים ממין נקבה אינה דבר מקובל...

לפי פשט הפסוקים הן במקרא והן בספרי הנביאים, זכה פינחס לאריכות חיים מופלגת. בשל הכתוב בספר שופטים במעשה פילגש בגבעה אומר הרמב"ם כי פינחס היה חי מימות משה ועד דורו של עלי, משך זמן של כחמש מאות שנה, ולא היא. הסיבה לטעות היא אופן סידורו הפנימי של ספר שופטים...

משה חשב לתומו כי לאחר לכתו בניו ירשו אותו בהנהגת העם. אולם מה רבה הייתה הפתעתו כי אדם משבט אחר נבחר למשרה הרמה. בכך מאותת המקרא, כי הנהגת העם אינה מטבע העובר לסוחר, ומי שניבחר הוא מי שהוכיח בכל תקופות חייו את התמדתו, מוסריותו וכישוריו הרוחניים והצבאיים כאחד...