לצד תפקידן המרכזי של אליטות בהובלת החברה, מתפתחת לא אחת בקרבם תופעה של נרקיסיזם קולקטיבי (Collective Narcissism) – תחושת עליונות משותפת שבמסגרתה האליטה רואה את עצמה כמיוחדת, ערכית וצודקת יותר משאר האוכלוסייה. תפיסה זו אינה רק עמדה סוציולוגית, אלא מנגנון נפשי-חברתי שמעמיק את הניכור בין האליטה לבין יתר החברה. תוצאותיו קשות הן עבור האליטה והן עבור עמה.

ב-20 בנובמבר 2024, ביצעה אליטת ההון הישראלית מהלך תקשורתי עתיר משאבים, כאשר רכשה מודעות דף בכל עמודיהם הראשיים של עיתוני ישראל (ולא בפעם הראשונה…). מהלך זה - שנועד לעצב את תודעת הציבור בנוסח המזכיר מסעי תעמולה במדינות טוטליטריות - עורר תגובות נרחבות - אך בכיוון הפוך מזה שאליו כיוונו יוזמיו.

יוהרה (arrogance) בקרב אליטות אינה רק ביטוי של כוח אלא גם אמצעי לשימורו. עם העוצמה גובר הניתוק מהמעמדות הנמוכים ומהחברה כולה, האליטות מפתחות פער רלוונטיות, ומתקשות להבין את המצוקות ואת האיומים שעלולים להתעורר כנגדן. לכן, יוהרה עלולה להיות סימן ראשון לשחיקה ואף לקריסה פנימית של האליטה. זה קורה כאשר העם מסרב לשאת יותר את מחיר היהירות ואת תוצאותיה. מי שמזהה בדברים גם את אליטת ההון הישראלית צודק לגמרי!

מאמר זה מתבונן על הסובלנות בדרך של חשיבה מערכתית: סובלנות היא מערכת מורכבת, המאופיינת בשלימות ניגודית של הפכים. מחד גיסא, היא אבן היסוד של חברות מתורבתות, ומעלותיה רבות. מאידך גיסא, היא טומנת בחובה את זרעי חוסר הסבלנות...

תקציר: המהדורות המסכמות של השבוע שאחרי הבחירות, מלאו ברטינות כלפי מינויו הצפוי של איתמר בן גביר, ולעגו ליכולותיו. "יש אנשים מקצועיים וטובים שעושים את העבודה", אמרו שם... אז צריך לומר: האנשים המקצועיים והטובים שבויים בקונספציית ההכלה, ולא עושים את העבודה. אז עזבו את ההתחסדות. לתושבי הנגב נמאס. הכל יותר טוב מהמשך המצב הקיים!

האם השתנה משהו במזרח התיכון, מאז הציע שמעון פרס להפוך את ההתנחלויות ברצועת עזה ל'קלאב מד'? לא אצל אהוד ברק ויאיר לפיד, שמתעקשים לדבוק בדקלומים הישנים, כאילו לא השתלט חמאס על הרצועה לפני יותר מעשור וכאילו אין לקחים להסיק משנות עיראק ואפגניסטן...

האירוע בכלא גלבוע מזמין קריאת התעוררות לאומית: מדינת ישראל בעיצומה של מלחמת עצמאות מחודשת. היא מתרחשת בכל הזירות, בינתיים על 'אש קטנה'. אבל, היא מחייבת מודעות ומוכנות להתגייסות לאומית מלאה...

האזהרה הראשונה המוצבת בפני מובילי אסטרטגיה, טמונה בסכנה, שלא יבחינו בזמן בהיסט; וימצאו עצמם ממשיכים בנתיב שהפך לבלתי רלוונטי, ביחס למציאות המשתנה. אז, נקלעים לפער רלוונטיות! זה בדיוק מה שקורה בעשור האחרון למעורבות האמריקאית במזרח התיכון ובאפגניסטן, ויש לכך השפעה ישירה על תפיסתה האסטרטגית של מדינת ישראל.

תקציר: פער רלוונטיות הוא ההיסט (Drift) שנוצר בתפיסת המציאות, בין המציאות בפועל לזו הנתפסת על ידי קברניטי הארגון. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות 'פער רלוונטיות' והשלכותיו, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!