תקציר: בתרבותנו העכשווית, לנטילת אחריות יש משמעויות כבדות, מבחינה ציבורית ומשפטית. לכן, בחברה מערבית - הנשלטת ע"י פרדיגמת חשיבה שבה טעות היא פשע שלא יסולח; ולהודאה באחריות יש מחיר משפטי וכלכלי משמעותי - רק מעטים נשמעים לציווי הציבורי והמנהיגותי, ולוקחים אחריות...
מהי התופעה הבלתי נתפסת - והדוחה כל כך בעינינו - של השמחה במוות של אויבינו? הכיצד הורים שמחים למות ילדיהם כ'שהידים', כאילו הובילו אותם בהלווייתם אל חתונה? מקורה של התופעה הזו באסלאם. המזרחן ד"ר מרדכי קידר מכנה את התופעה: 'פולחן המוות המוסלמי', והיא בלטה מאוד ביום הארור של טבח ה- 7 באוקטובר 2023.
האסלאם בסעודיה הוא אסלאם ממסדי. לכן, הפגיעה שפגע גיל תמרי בסעודים היא גם דתית וגם ממסדית! שם אדם ושום איש תקשורת אסור שיחשוב, שמקצועו מרשה לו לבזות אחרים, ועוד ביזוי סתם, ללא שום ערך עיתונאי. ללא נקיטת פעולות דרסטיות, ישראל תשלם על כך מחירים כבדים בזירה המדינית!
מאידך, לדבר אחד גדול זכינו, שהיה תמיד ברור לכל בר דעת, דבר שלא היה עד היום כל סיכוי לחשוב עליו, והוא: שנגמר המושג המסולף הקרוי 'דו קיום'. יש שני עמים במלחמה, וחלק מהעם הפלסטינאי שרוי בתוך ערי ישראל על תקן לוחמים בעד חירות פלסטין! ספק אם יהיו אווילים רבים להכחיש זאת מעתה...
מדיניות הרווחה האירופית כבר איננה מערכת מעוררת גאווה, המאפשרת רמת חיים איכותית לכלל האזרחים, וסובלת - תוך כדי כך - מכמה טפילים שוליים; אלא מערכת שהולכת וקורסת תחת גל של זרים, שהגיעו כדי לקחת את מה שאפשר, בלי להתאים את עצמם לקודים התרבותיים, שגורמים לאזרח השוודי, קודם כול, לרצות 'להיות בסדר'"...
אחת האמירות המרתקות בנוגע לטרור האסלאמי הקיצוני, באה מפיו של עבדאללה בן זאיד, שר החוץ של האמירויות. כתגובה לשאלת עיתונאית הוא מפסיק לדבר בערבית תחת תרגום ועובר לאנגלית. שימו לב...
טקס החתימה של הסכם השלום עם איחוד האמירויות לא היה קל לדנה וייס, שליחת ערוץ 12 לטקס, שמעדה בהתנהגותה והפכה מושא לבדיחות, מצד הציבור; ובעיקר, מצד עמיתיה יריביה בתקשורת הישראלית; ולא רק.... אבל לדעתי הלקח העיקרי של פרשת דנה וייס הוחמץ; והוא קשור ל- איך באמת עושים שלום...
השיח בין פוליטיקאים ישראלים לעמיתיהם במזרח התיכון מתאפיין, בדרך כלל, בחוסר הבנה טוטלית של תרבות המזרח. על הרקע הזה מתבלטת הברכה של עומר אדם כשיעור נפלא באיך מתקשרים במזרח התיכון...
הנרי קיסינג'ר אמר פעם, שלישראל אין מדיניות חוץ. רק מדיניות פנים. הוא לא דייק. לישראל גם אין מדיניות פנים. היא מיטלטלת בין האינטרסים הפרטניים של השחקנים בזירה; והתוצאה מתקבלת, כמעט תמיד, מהסיבות הלא נכונות...