תרבות האשמה אינה רק תגובה רגשית ספונטנית, אלא תוצר של דיסוננס קוגניטיבי בקרב האליטות. היא משמשת מנגנון לפתרון הסתירה המובנית, בין אורחות חייהם האמידים לבין הסבל המתפשט שחווים אחרים. רק שמטבע הדברים היא אינה מופנית כלפי אלה המסכנים אותם ועלולים לתפוס את מקומם.

הסיפור הפולני ולקחיו מעניין אותנו, לא רק בשל הכמות הנכבדה של יוצאי פולין המרכיבים את החברה הישראלית, אלא בעיקר כיוון שבמהלך שנת המחאה, סיפרו לנו שהימין הישראלי הופך אותנו לפולין - מדינה שהייתה דמוקרטיה ואיננה עוד כזו; שהימין הפשיסטי שינה את אופייה ואת מבנה מוסדותיה לבלי הכר, על מנת להבטיח שהוא יישאר בשלטון לעד. האמת מסתבר, מורכבת קצת יותר, אבל כבר לא מעוניינים לספר לנו עליה...

אלה שמנסים לערער את האחדות הלאומית והעממית בישראל, זועקים את הטענה הפרוגרסיבית הידועה, שהלאומיות (nationalism) מחזקת את המלחמה. לפי דבריהם, להגן על המדינה שלך זה להיות לאומני, אך להיות לאומני זה לרצות מלחמה! לכן, על ידי אי הגנה על המדינה שלנו כנגד כל אלה המנסים להשמיד אותה, נגן על עצמנו בצורה הטובה ביותר מפני רצח עם. זוהי תמצית הדוקטרינה הפייסנית של שנות ה- 40 של המאה הקודמת, שגרסה כי רק שיתוף פעולה עם התוקפן תשמור על חירותנו!

האינטרס הציבורי או האינטרס הכללי (The Public Interest ;L'intérêt general) מבטא את מה שמכונה 'טובת הכלל' (the benefit of all): תועלתו של כלל הציבור, ורווחתה של החברה, ונתפס כאבן היסוד של העשייה הציבורית, וכבסיס הלגיטימיות שלה. עם השנים הובילה התפתחות הדמוקרטיות המערביות לירידה באמונה באינטרס הציבורי, לטובת דגש על התגשמות ההתנהגות האינדיבידואליסטית. המצב הזה מחמיר בעידן הפרוגרסיבי, המקדם את ריבוי הזהויות ואת ריבוי האינטרסים, על חשבון קדימות הערכים המשותפים.

לסופר חתן פרס נובל מריו ורגס יוסה שלום, בהרצאתך השחלת את המשפט על "התמיכה האמריקאית בפלישה הישראלית לעזה, ובטבח האכזרי שהתבצע שם באזרחים"... חשתי כמי שחטף סטירה. אף אחד באולם לא מחה, וכך להסכמה הגורפת של קהל שבוי לניסוחים בדבר חשיבות הליברליות, הצטרפה הצהרתך ההזויה כנגד ישראל כאילו היא אמת שאין להפריכה, הצהרה שמקופלת בה הזהרה לכל מי שתומך בישראל.

אחת התופעות המרתקות בשמאל הישראלי, היא הבוז ל'בבונים' - אחיו יוצאי עדות המזרח, והאוטו-אנטישמיות שהוא חש כלפי אחיו החרדים, מול ההתבטלות וההתחשבות שהוא נוהג בערבים ה'ילידים'. ההיגיון הזה הוא לחם חוקו של השמאל בכל העולם המערבי, וממוצה בתיאוריה רומנטית - ונאיבית מאוד - הקרויה: 'רעיון הפרא האציל'. (Noble savage), שאיננו מאפשר לתופעות - כמו הרג להט"בים והתעללות בנשים - לשנות ולו במעט את הערצתו לערבים.

ברוכים הבאים ל'שד' ששחררה המחאה מהבקבוק, לאחד הכלים המבריקים והמפחידים של אנשי המדיה שמנווטים אותה: מעתה כולנו פטורים ממורכבות. העולם כבר איננו מורכב ולא צריך לשבור את הראש. המסרים ברורים וקבועים. הסגנון מותווה מראש. יש פטור מהרהור שני, מספיקות, אפילו מדיסוננס קוגניטיבי. הדוגמאות בגוף המאמר. אתה מוזמנים להוסיף עליהן...