אני משנן לתלמידי תמיד ש'טיפשות ארגונית קולקטיבית' משמעה, שעובדים בארגון יכולים להיות חכמים אחד אחד. אבל אם הארגון חולה, התוצר המשותף שלהם ישקף 'טיפשות ארגונית'. למרות זאת, אנשים מייחסים טיפשות ארגונית לטיפשותם של האנשים שמבצעים אותה...
זהו דף הלימוד של השיעור: 'קרימינליזציה של בעיות חברתיות והשלכותיה' בקורס ללמידה עצמית: '(משטרה), פשיעה, חוק חברה', שעודכן ל- 2023. הוא כולל הרצאה הוקלטת, מצגת שיעור, מצגת שאלות חזרה ומאמרים רלוונטיים להעשרה.
ברכות למבקר המדינה הנכנס. הרבה כל כך נכתב עליך ועל האופן שבו נבחרת; ומאומה על האתגר האמתי הניצב בפניך. אז הנה זה בא: מוסד מבקר המדינה חולה גם הוא באותה מחלה המאפיינת ארגונים ביורוקרטיים: הוא פותח פער רלוונטיות גדל והולך מהמטרה שאותה הוא אמור לשרת...
השנים האחרונות היטיבו עם הנגב מאוד: מנהיגות טובה ודגש חסר תקדים מצד הממשל המרכזי יוצר אופטימיות רבה בקרב תושבי הדרום; וגם בקרב מקבלי ההחלטות. למה משקיעים דווקא בנגב? מה קרה פה שגרם לשלטון המרכזי להתעורר? האמת היא שיש לכך סיבות יותר מטובות... יתכן מאוד, שההתעוררות הזו באה מאוחר מידי! זהו מאמר ראשון מתוך שלושה, בסוגיית מצבו של הנגב כיום.
אם רק תזכירו את המילים 'חטיבת הדוברות' ליד איש משטרה, ישר תראו את החיוך שמתפשט על פניו... המלך הוא עירום. החטיבה הזו הפכה ל'קן צרעות' של מלחמת כל בכל. על תוצרים אין טעם לדבר... ואם משהו מצליח (ויש מה שמצליח!) זה תמיד קורה מהסיבות הלא נכונות! מי זוכר שרק לפני כמה שנים עשו את העבודה - בתבונה ובאפקטיביות - דובר ושני עוזרים? ברוכים הבאים לפרדוקס של 'שלטון הביורוקרטיה: המפכ"ל זקוק ליועץ תקשורת חיצוני בגלל יש לו חטיבת דוברות! כיוון שהיא לא מסוגלת לנפק את ה'סחורה', צריך לעקוף אותה באמצעים חיצוניים. אז למה היועץ לא מביא את הסחורה? זה כבר נושא למאמר אחר...
לא שאני מבקש לפטור את הנהגת המדינה והצבא מן התביעה לעשות כל שביכולתה על מנת להתכונן כראוי ולהתנהל נכון בשעות מבחן הרות גורל. להיפך. אלא שנדרשת קודם כל חקירה עצמית תרבותית של עצמנו כחברה, על ציפיית היתר שאנו תולים בתהליכים ונהלים קבועים לניהול ענייני המדינה. מלחמה היא אירוע שמעצם הגדרתו בהתהוותו יכול לצאת משליטה. מי שמבקש חקירה על מנת להפוך מלחמה לאירוע מנוהל לפי תכנית סגורה מראשית עד אחרית, כאילו הייתה ניהול ותכנון פס ייצור, דומה לאדם שמבקש לקבוע מראש את אופיו של תינוק עוד בטרם הריון. גם בעידן המודרני, לא הכל בידי אדם!
המנגנון המשטרתי הוא היישות הארגונית, שיש לה רצון משלה, ויכולת להשיג את מטרותיה. היא מחברת את אנשי הארגון דרך התרבות הארגונית, וכמו נמלים בקן, הם פועלים (כמעט) כאיש אחד למען הבטחת המטרות הללו.
כמו השד בסיפור אלדין, המנגנון עומד תמיד לרשותם של בעלי העוצמה בארגון, ופועל למען שימור כוחם.
בעיני המנגנון, רוני אלשיך הוא "פולש זר" למשטרה למשטרה, שיש לנטרלו, לדאוג שלא יבצע שינוי, ולצרוב בתודעה הציבורית ובתודעת מקבלי ההחלטות, לשנים רבות, את העובדה שהצנחת מפקדים למשטרה נדונה לכישלון…
רפורמה מהותית חייבת לטפל טיפול שורש בשני הגורמים העיקריים המשפיעים על מצבה הנוכחי של המשטרה היום, ושגורמו לסטגנציה שבה היא מצויה המשטרה כבר 20 שנה: הביורוקרטיה והמנגנון המשטרתי מחד גיסא, והתרבות הארגונית של המשטרה מאידך גיסא. על שניהם הרחבתי לא מעט בעבר...
ב-26 בפברואר 2015 פרסמה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עוד דינה זילבר, מסמך מרתק לעוסקים בסוגיות של משילות בעולם מורכב ודינאמי. המסמך (14 עמודים) נקרא: ככה (כבר) לא בונים חומה: צבר אנומליות בקשר שבין החטיבה להתיישבות לבין המדינה, והתיקון המחייב [ניתן להוריד את המסמך כאן]. הטיעון העיקרי של המסמך הוא שפעולת החטיבה אינה משקפת מבנה שלטוני העומד בקנה אחד עם עקרון שלטון החוק ועם נורמות המנהל הציבורי... דפוסים שהתאימו לתקופת המדינה שבדרך אינם יכולים להוסיף ולהתקיים עוד במתכונתם המקורית, במדינה שכבר עברה את תקופת התבגרותה והמתיימרת לפעול כמדינה מתוקנת", ולכן, עליה להחזיר את המנדט למדינה. האמנם?