אין לבוא בטענות לפרקליטה שחתמה על כתב האישום. היא בוודאי פרקליטה טובה וראויה המשקפת במעשיה חינוך משפטי פגום. הטענות צריכות היות מכוונות כלפי מעלה...

בקשת החיפוש בטלפונים נידונה כבר שש פעמים בבתי המשפט, ובמרכזה אירוע שהתרחש ב-29 באוגוסט 2019: אז הגיע רכב עם רמקולים לביתו של שלמה פילבר - עד המדינה בתיק 4000 נגד בנימין נתניהו - והקריא קריאות נגדו. על פי המשטרה, פילבר דיווח על האירוע והגיש תלונה, והמשטרה הגיעה למפעילי הרכב...

משום מה, החלטה כה קרדינלית של בית המשפט אינה מופיעה באותיות "קידוש לבנה" בראש חוצות שבראש החודש, אלא מופיעה אי שם בצנעה, באותיות "טל ומטר" חורפיות וזעירות. מעניין למה!

לצורך ריאיון ברדיו, שלחו אלי את חילופי הדברים שהתקיימו אתמול בין השופטים לבין נציגי הפרקליטות במשפטו של נתניהו. קראתי והתאכזבתי. אין מדובר בצד הפוליטי אלא בזווית המשפטית...

הפרקליטות ומערכת בתי המשפט הם מוסדות זקנים. אם ניקח בחשבון את תקופת המנדט הבריטי, הם כבר בני 100 שנים; ומחזור החיים של ארגונים פועל בדיוק כמו מחזור החיים של בני אדם (רק שארגונים יכולים להיוולד מחדש. בני אדם עדיין לא, אבל זה כבר מאמר אחר...). בגיל 100 גם ארגונים מאבדים קשר עם הסביבה...

דומה שח"כ יאיר לפיד הוא האויב הרהוט ביותר של עצמו. הוא מיהר 'לצייץ' (ראו למטה) על מסיבת העיתונאים של שר המשפטים אמיר אוחנה, ונכווה, כאשר נשלפה נגדו אותה הקלטה מ'פופוליטיקה', שבה סיפר אביו, טומי לפיד, את דעתו על הפרקליטות והתנהגותה (קיימת יחידת טרור בפרקליטות...) וקרא להקים ועדת חקירה לבדוק, מה קורה בפרקליטות... 

כשהפוליטיקאים האלה והנגררים אחריהם מציגים את המצב במונחים של משיכת חבל, כשהם בצד אחד, ואילו המשטרה, הפרקליטות, הייעוץ המשפטי ומערכת המשפט בצד השני, יש לי ולכל אדם ישר הצדקה מלאה להתייצב לצידם של אנשי הארגונים הממלכתיים, האחראיים, המקצועיים, המוסריים והאתיים, כנגד אנשי הכיתות הפוליטיות, שאינם נוהגים באופן ממלכתי, לא באופן מוסרי ולא באופן אתי, כראוי...

את הפרק המרתק ביותר בסיפור הדיפ סטייט הישראלי עד כה, תרם לנו שר המשפטים אמיר אוחנה, שבמסיבת עיתונאים ב- 29 באוקטובר 2019 , קם על הגוף שעליו הוא ממונה עליו ( ונתן נאום שלא יישכח, מן הסתם עוד שנים הרבה. החולשה של דברי אוחנה היא בעיתוי ובהקשר. לולא מצבו המשפטי של בנימין נתניהו, ספק אם הדברים היו נאמרים. ועל כן, חצי עם ידחה אותם בלי לקרוא אותם אפילו; וחבל. כי הסיפור הזה איננו סיפור פוליטי. הוא סיפור על תאווה לכוח ומאבק לעוצמה של מערכת האכיפה...

מערכת אכיפת החוק עמוק בתוך הבור; ומשיחות שאני מקיים, פה ושם עם בכירים בתוכה - בעבר ובהווה - אינני סבור שהם מטמיעים לאיזה בור עמוק דרדרו אותה... אמחיש עבורכם את הקביעה הקשה הזו בסיפור הדמיוני הבא...

קציני משטרה בדרגת ניצב הם בדרך כלל כאלה, שהשיטה היטיבה עימם; והם הצליחו לטפס למעלה בזכות קוד הנאמנות. לכן בדרך כלל, הם יישארו לעד נאמנים אליו; ונדיר יהיה למצוא כאלה שיהיו מוכנים לחשוף סודות מבפנים, בנושאים המביכים את המשטרה. הראיון עם ניצב בגמלאות יעקב בורובסקי, שונה!