מלחמת מדין מלמדת את הקורא המקראי כי כל מלחמה, גם אם תהיה הצודקת ביותר, יש לה מחיר כבד גם בעת ניצחון. אין זה משנה אם המדובר בנזקי גוף או נפש, המחיר תמיד יהיה גבוה. בנוסף, הלקח הנלמד כאן שיש לנקוט באקט מלחמתי רק שאין ברירה, ואין אפשרות לנקוט דרכים אחרות לא אלימות לפתור סכסוך כזה או אחר. ברם, ברגע שהמדובר במלחמת אין ברירה, יש להילחם בכל העוצמה ובכל האמצעים האפשריים...
באפריל 2019 - בעידן ממשל טראמפ ולקראת יום השואה - זכינו שוב למתנה מהניו יורק טיימס, בקריקטורה נפלאה שהוצמדה למאמרו של מיודענו, תומס פרידמן, ומסבירה, שמי ששולט בעולם הוא לא אחר מאשר ראש ממשלת ישראל דאז, בנימין נתניהו. למה זו מתנה? כי כל קריקטורה כזו מחזקת את הנכס הבינלאומי העיקרי של ישראל...
סיפורו של בלעם בטקסט המקראי העלתה בעיות פרשנויות מורכבות. האם בלעם קשור למקרא? מתי נכנס סיפורו לטקסט המקראי? האם יש קשר בין סיפורו לשאר הטקסט, ובעיקר מי האיש והאם דמותו אמיתית או פיקטיבית?
רות המואבייה, שמוצאה מוזכר רבות במגילת רות, היא כידוע אם סבו של דוד המלך. אם-כן, מוצאה של שושלת המלך המשיח נמצא כבר במעשה לוט ובנותיו, וזאת גם הסיבה שאין להילחם במואב קודם הכניסה לארץ כנען. מעשה צודק בהווה, אינו בהכרח המעשה הנכון בראייה היסטורית עתידית, ולקח זה המקרא מנסה ללמד כאן...
במקורות חז"ל דרים בלעם וישוע הנוצרי (ישו) בכפיפה אחת. לעתים, כאשר נאמר במקורות אלה בלעם הכוונה לישוע, ולעתים כל דמות עומדת בפני עצמה. אין ספק, שבגלל אימתה של הכנסייה הנוצרית, חז"ל נאלצו להבליע את הביקורת שלהם כנגד ישוע עצמו, והבחירה בבלעם - שנחשב אף הוא כנביא שקר - הייתה קלה ומתבקשת. מה שנותר לנו הוא לבחון כל מקור לגופו בהקשר ההיסטורי שלו, ולהחליט האם כאשר מוזכר בלעם הרשע הכוונה לישוע הנוצרי או הכוונה לדמותו של בלעם עצמו.
משה בתחילת דרכו שילב באופן מושכל בין הענווה האישית שלו לבין קנאות דתית מתונה. ככול שעברו השנים, ולאחר כמעט ארבעים שנות נדודים ומשברים שהעמידו את הנהגתו במבחן, פעם אחר פעם, משה נשחק וכורע תחת העומס. קנאתו נעלמת ונאלמת, ורק גורמים חיצוניים יכולים להציל את המצב מקריסה מוחלטת. בהתערבות של פינחס במקרה זמרי בן סלוא, המקרא אומר כבר את מה שכולם יודעים: עבר זמן מנהיגותו של משה, ויש למנות מנהיג חדש (הדבר אכן מתבצע בפרשה הבאה פרשת פינחס, עת יהושע נבחר במקום משה.
