נַחֲמִי, נַחֲמִי אוֹתִי, קָרָאתִי לְעֵבֶר הַדְּמוּת שֶׁהִבִּיטָה לְעֶבְרי. נַחֲמִי, נַחֲמִי, דַּבְּרִי אֶל לִבָּם שֶׁל אֵלֶּה שֶׁרָצוּ אוֹתִי וּמִמֶּנִּי... איילת קציר כותבת שִׁירָה בְּעַיִן נָשִׁית בּרוּחַ פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ – פָּרָשַׁת ואתחנן.

בפרשת ואתחנן ישנה הנחייה לאהוב את האל, אולם אין כל הנחייה כיצד להגיע לאהבה שכזאת. ברור שאין המדובר באהבה מהסוג הרומנטי, אלא בדבר אחר לחלוטין. חז"ל הבינו את הדבר בפשט הדברים ופרשו שאהבת האל היא פועל יוצא של שמירת מצוותיו. הרמב"ם בכתביו ההלכתיים מראה דרך אפשרית לאהבת האל הנובעת מהסתכלות בבריאה...

בפרשת ואתחנן מצוי מקבץ של פסוקים שרומזים על רעיון מהפכני. מתן המקרא בהר סיני לעם ישראל, לא נשאר שם, אלא המקרא הפך לנחלת כלל העמים בתרגום השבעים. חז"ל, שהעדיפו שהמקרא יישאר בחיקו של עם ישראל בלבד, ראו את התרגום כעובדה מוגמרת, ואף נתנו לו נופך ניסי, שלא עלה תמיד בקנה אחד עם המקורות שמספרים אודות מעשה התרגום עצמו...

משה מסרב להיכנס לארץ כנען כאשר מושכות השלטון מצויות בידי יהושע. החיידק השלטוני כל כך טבוע בתוכו עד שהוא מוותר על חלומו הגדול ביותר ובוחר למות מאשר להיות תחת שלטונו של אדם אחר, בארץ כנען. ומי שהתנהלות זו של משה, מזכירה  לו את התנהלותם של אנשי השררה והצבא, מימי בן גוריון ועד ימינו אנו, לא טועה במאומה. כאז כן עתה, קשה להיות בדימוס...

המסורת של מתן תורה בסיני על ידי משה, הינה התפיסה המרכזית השולטת במסורת היהודית. אולם, יש לדעת שבספר יהושע, מצויה מסורת אחרת ומנוגדת שמעלה תהיות לא פשוטות בנידון...

עולם אלילי מייצר תמונת עולם פשטנית ליניארית, שלא קיימת כלל, של עולם יציב לכאורה ללא הפתעות. אמונה כזו הופכת את האדם לפסיבי בפעולותיו וברצון שלו לגלות את חוקיות העולם האמתית, שהעיקרון המרכזי בה הוא אי הוודאות והכאוס הנגזר ממנו...