ספר ויקרא מדבר רובו ככולו אודות פולחן הקורבנות. למרות שהוא לא היה רלוונטי בימי הביניים, הוא עמד במוקד של מחלוקת חריפה ביו דעת הרמב"ם, שטען כי לקורבנות יש טעם פדגוגי בלבד, לבין הרמב"ן שטען מנגד שדבריו של הרמב"ם אינם נכונים, היות וקורבנות כבר מופיעים בספר בראשית. הדעה המרכזית בקבלה אודות עבודת הקורבנות מתמקדת בקירוב שהוא יוצר בעולם הספירות, תוך דגש על קירובם של ספירות חסד ודין.
פרשת ויקרא היא הראשונה בספר ויקרא - החומש השלישי מבין חמשת חומשי תורה. רובו של חומש זה מוקדש לעבודת הקודש – עבודת הכוהנים והלויים, הקרבת הקורבנות ודיני קדושה (קדושת המשפחה וקדושת הארץ), אך שזורות בו תובנות מנהיגות וניהול בצד הליכות המשפט הפלילי...
פרשת ויקרא, המתחילה לעסוק בעייני הקרבת הקורבנות קובעת כי יש להביא כל קורבן יחד עם מלח. מכן שהוספת המלח היא מאבני הייסוד של הפולחן, ונהגה בכל הקורבנות, אפילו בקטורת שהייתה עשויה מצמחי בושם. השימוש במלח בקורבנות השונים הוא מובן מאליו, ואין המקרא טורח לאזכר זאת מחדש בכל סוג של קורבן שנמנה בספר ויקרא.
קורבנות חטאת הם קורבנות שאדם, כוהן או בית דין מביאים לכפר על חטא שנעשה בשוגג. במידה ואדם עשה חטא במזיד, אין לו חיוב קרבן חטאת כי חומרת המעשה גדולה מהיכולת לתקנו על ידי קרבן.
ספר ויקרא הוא ליבו של הרובד הכוהני במקרא. לפי תורת התעודות רובד זה, המסומן באות P, נכתב בשנת 500 לפנה"ס לערך, על ידי כהנים בגלות בבל. מנגד היו חוקרים שטענו כי ספר ויקרא נכתב תוך הסתמכות על מקורות קדומים שהיו בנמצא כבר בזמן שהות בני ישראל במדבר סיני...
פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא היא פרשת השבוע הראשונה בספר ויקרא. היא מתחילה בראשית הספר, פרק א', פסוק א', ומסתיימת בפרק ה', פסוק כ"ו. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים, שהופיעו באתר 'ייצור ידע' אודות פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה נעימה!
ספר ויקרא בכללותו ופרשת ויקרא עצמה, עוסקים בתורת הקורבנות המקראית. הקורבן הוקרב בדרך כלל לשם כפרת חטאיו של האדם ולמירוקם אבל לא רק. בתרבויות המזרח הקדום אנו מוצאים קורבנות דומים בעלי זהות שמית וערכית אולם הדבר המבדיל בינם לבין המקרא היא העובדה שבתרבויות הקדומות האלים היו תלויים בהקרבת הקורבן של האדם ואילו התפיסה המקראית אינה חושבת באופן זה...
