מצוות פרה אדומה בפרשת חוקת, אתגרה מאז ומעולם את פרשני המקרא לסוגיהם. ככול שניסו לתת טעם כזה או אחר עבורה, הרי מהותה נשארה עלומה. המקובלים פתחו תקופה חדשה בפרשנות המצוות כולם, בהסבירם שכל מצווה יש לה רפלקציה או קשר לעולם הספירות האלוהי. אשר על כן, אין צורך לחפש טעמים כאלה ואחרים למצוות כדוגמת פרה אדומה, היות שפרה אדומה בפרשנות הקבלית של הזוהר למשל, קשורה לספירת מלכות ולמידת הדין הרך הקיימת בה.
נושאים רבים בפרשת חֻקַּת: מותם של מרים ואהרן – תלונות נוספות – הכאת הסלע – עונשם של משה ואהרן – הימנעות ממלחמה נגד אדום – מלחמה נגד הכנענים – נחש הנחושת – שירת הבאר ומלחמה נגד סיחון ועוג. אך כאן נעסוק, כדרכנו, רק באירועים מיוחדים המעוררים הגיגים והרהורים.
לקראת סופה של פרשת חוקת, מופיעה שירה קצרה הנקראת שירת הבאר. מבחינת הסוגה הספרותית, שירה זו שייכת לשירת העבודה, שירת העובדים השרים לעצמם בכדי להנעים את זמנם ולעודד את עצמם במהלך העבודה המפרכת. לפי המסורת המדרשית נחשבת שירת הבאר לאחת מהשירות המרכזיות של המקרא, והיא עומדת לצד שירת הים ושירת דבורה בחשיבותה...
במזרח הקדום, במסופוטמיה, איש טמא מת מיטהר על ידי החלפת בגדיו או כיבוסם במים, רחיצה במים טהורים, כולל מריחה של חומרי חיטוי כנגד הטומאה. ביוון העתיקה האמינו כי במקום מותו של אדם, מתקבצים כוחות מזיקים, ולכן יש לגרשם על ידי חיטוי וטיהור. לשון אחר – בעת העתיקה ואף הרבה אחריה, היה קיים פחד מטומאת מת, שהיא יכולה להזיק או לפגוע בצורה קטלנית באוכלוסייה שנחשפה...
רַק עוֹד רֶגַע אֶחָד בִּקַּשְׁתִּי לְעַצְמִי; לְהִתְבּוֹנֵן, לְנַסּוֹת וּלְהָבִין אֵיךְ וְאִם אַצְלִיחַ, לָצֵאת מֵהַמִּדְבָּר הַזֶּה, המכלה בשממתו
אֶת חַיַּי וְאֶת נִשְׁמָתִי... איילת קציר כותבת שִׁירָה בְּעַיִן נָשִׁית, בְּרוּחַ פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ - פרשת חוקת...
בפרשת חוקת בספר במדבר מופיעה פרשיה קצרה של שלושה פסוקים א-ג, המערימה קשיים פרשניים רבים: מדוע מלך ערד - שיושב בארץ הנגב, קרי, בארץ ישראל המערבית - יצא למסע מלחמה כנגד בני ישראל היושבים הרחק ממנו? התהייה השנייה היא על מקום ושמו חורמה...
מצוות פרה אדומה, שהעמידה קושי פרשני שטרם בא על מכונו, הביאה אותנו לדיון אודות טעמי המצוות לדעתו של הרמב"ם. למרות שאין הוא נותן טעם ייחודי במצוות פרה אדומה, הרי שניתן לומר לפי קווי המחשבה שהובאו לעיל, שכול מצווה שטעמה נעלם מעינינו - או שהרמב"ם עצמו לא פירשה - הרי תכליתה להרחיק את האמונה האלילית מעם ישראל.
