מדינת-ישראל היא התגשמות מופלאה, אולי המופלאה ביותר במאה העשרים, של חלום לאומי. אין שום סיבה שלא נצליח באופן דומה, ואף טוב מכך, במאה השנים הבאות. לאחר מכן נחליט מה הלאה...

מצוות המילה המופיעה בפרשת לך לך, על שני טעמיה המקראיים, הינה אחת מהמצוות הנשמרות בעם ישראל במהלך ההיסטוריה. היות וברית המילה הינה אות ברית בין האל ובין עם ישראל, הרי כל החפץ בגיור חייב לעבור את טקס ברית המילה האמור. מנגד, האם ניתן לחייב על מצוות המילה אוכלוסייה נכרית שאינה חפצה בכך?

ישמעאל אמנם מגורש מבית אברהם, אולם כאשר אברהם נאסף אל אבותיו, יצחק וישמעאל עסוקים יחדיו בקבורתו. האם זו הסכמה של ישמעאל למעשה הגירוש? אין לדעת. המעשה האמור רק מראה שלא שמר טינה גלויה לאביו הביולוגי...

המלחמה הראשונה המתוארת בפסוקי המקרא, לא באה ללמד את הקורא ולהעשירו בידע צבאי שאין לו, אלה מדגישה כי מלכי הברית הצפונית יצאו למסע מלחמתי כנגד ממלכות כנען הסמוכות להן. במהלך צבאי זה, הם גם נתנו מענה הולם לאזור המרידה המשני בים המלח. זאת, במטרה ובכוונת מכוון של המספר המקראי, להדגיש את אופיו של אברהם בכלל ומול מלך סדום ושותפיו בפרט, וכבסיס לתיאור העונש הכבד שבא על מלכים אלה בעקבות התנהגותם המוסרית הפגומה.

פסוקים אלה מקפלים בתוכם קושי מוסרי עצום, היות ולפי פשט הכתוב, אברהם אומר לשרה רעייתו, כי היות ויופייה רב עד מאוד, הרי שיש חשש מהותי כי יהרגוהו ויקחו אותה תחתיו. הפתרון שאברהם מציע כאן הוא מפוקפק למדי. במקום אשתו תהפוך שרה לאחותו. האומנם זו התנהלות מוסרית ראויה, בכך שהוא בעצם מפקיר את שרה למצב של חוסר אונים מוחלט? ומה הרציונל להיות אחות, הרי גם במצב שכזה המצרים יכולים בלי להניד עפעף להוציא את אברהם להורג ולקחת את שרה, או אז מה הועילו חכמים בתקנתם?

בפרשת לך לך מופיעות זו אחר זו שתי בריתות שאברהם קשור אליהן. הראשונה הינה ברית בין הבתרים, במהלכה מקבל אברהם הבטחה כי זרעו יירש את ארץ כנען. השנייה היא ברית המילה שבו התחייב אברהם וזרעו אחריו. לכאורה, יש כאן כפילות עניינית. הרי ניתן היה לבצע בברית אחת גם את ההבטחה על הארץ וגם את הציווי על ברית המילה... מדוע?

מלחמת אברהם במלכים הייתה פריצת דרך בעולם המלחמה, לא פחות מפריצת דרכו של אברהם בעולם האמונה. אברהם פעל באירוע זה בגילום ההבנה שמלחמה מעצם טיבה ובהגדרתה היא אירוע פתוח: החזק לא בהכרח מנצח, והחלש לא בהכרח מפסיד. הכל פתוח למסירות, להעזה, לתחבולה, למזל ולישועת האל. כנאמר בקהלת: "לא לקלים המרוץ ולא לגיבורים המלחמה"...