פנחס באישיותו, מעשיו, אורך חייו והשוואתו, על ידי המדרש, לאליהו, חייב את הפרשנים השונים להתייחס לנקודות אלה, ואכן יש שפע של פרשנויות אודות האנקדוטות הללו. לגבי אורך חייו, גם אישיות רציונליסטית כמו הרמב"ם, לא פוסל שהאריך חיים באופן חריג ויוצא דופן, כי אחרת קשה ליישב את דברי הכתובים העוסקים במופעים השונים של פנחס בספרי הנביאים. העובדה שהרג נשיא בישראל ובעקבות כך קיבל מינוי ככוהן אף היא תמוהה, היות שלפי הידוע כוהן שהרג את הנפש פסול לעבודת הקודש. כאן האל בכבודו ובעצמו ממנה את פנחס לתפקיד...
היכן מוצאים היום מנהיג פיקח ומבין כמו משה? לצערנו אנו רואים שמנהיגים ובעלי תפקידים נכבדים בימינו העומדים בפני סיום תפקיד, מעדיפים ליצור או להשאיר מצב של 'בוקה ומבוקה ומבולקה', כדי שיבחינו בחסרונם ויפנו לעזרתם...
בפרשת פינחס אנו מוצאים את הסמכת יהושע כמנהיג הבא של בני ישראל. קודם הסמכתו לתפקיד משה מצווה על ידי ה' לעלות אל הר העברים כדי לראות את הארץ המובטחת אליה לא יזכה להיכנס. האמירה של האל למשה, הגם שנאמרה באופן מרוכך, הרי היא חד משמעית בתוכנה. משה אמור ללכת בדרך כל הארץ, ולכן יש למנות לו יורש...
משה קודם פטירתו וכחלק מהעברת התפקיד ליהושע בן נון (כמו כל חפיפה מסודרת בין מנהלים), סופר ומודיע את מספר האנשים. מספרם של בני ישראל במפקד היה שש מאות אלף ועוד אלף שבע מאות מבני עשרים שנה ומעלה. בהמשך הפרשה מסופר על מפקד מיוחד של שבט לוי...
משה מבקש מהאל כי למחליפו יהיו מספר תכונות מפתח, שיכול לעמוד בהנהגת העם מהפן האזרחי והצבאי גם יחד. לאחר שמשה נוקב בדרישותיו, האל נוקב בשמו של יהושע כמחליפו של משה...
פרשת פינחס על שלל נושאיה, חוזרת על עניין סדר הקורבנות, על פי הכלל – תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם. לכן קורבן התמיד, המוקרב בכל יום בבוקר ובערב, מופיע בראש הרשימה של הקורבנות המופיעים בפרשה זו. לקורבן התמיד שהוקרב במשכן/מקדש כאמור בבוקר ובערב, היו מקבילות בפולחן של עמי המזרח הקדום...
בפרשת פנחס שבספר במדבר, מביאה לנו התורה את המאבק הפמיניסטי הראשון על זכויות נשים במשפט, הלא הוא מאבקן של בנות צלפחד על ירושת אביהן. הישגן של בנות צלפחד היה מקומי; ולא שיפר, מהותית, את מעמדן המשפטי והכלכלי של נשות ישראל; אולם, מסתבר שהן היוו השראה לרעיונות פמיניסטיים מודרניים...
