הכוהנים אינם רק טכנאים של קורבנות ואבחון נגעים, אלא גם "רואים", אם האיש שמביא קרבן אכן עושה זאת בכוונה פנימית עמוקה; ולהבדיל, גם "רואים" אם האיש הנגוע בעורו, נגוע בפצע רגיל, או שיש לו בעיה עמוקה אותה יכול הכוהן "לראות".בראייה כזו המצורע נמצא בצרה, ובידוד הוא הדרך לצאת מהצרה (הדרך להתחלת התיקון)...

גם אדם שנחשב נחות - מצורע בתיאור המקראי, שהוא נטול מעמד חברתי, בגלל מצבו הכלכלי או האישי, שהם כאמור, בני דמותה של הצרעת המקראית בימינו - אין הדבר פוסל אותו מלהשמיע את דבריו מחד גיסא, ואין לנו לדחות את דבריו על הסף מפאת מעמדו, מאידך גיסא.

המושג "נגעי הבתים" מתאר סוג של צרעת, שחלה בעצמים דוממים. לפי פרשנות אחת, יש ב"נגעי הבתים" טביעת אצבע אלוהית שהיא מעל הטבע. במקורות אחרים מבוארת התופעה כמשל. אם חלילה נידרדר למצבי התעלמות מהחלש, יופיעו נגעים בבית, שאם הוא לא יתוקנו, הם יאיימו על קיומה של החברה כולה.

הצרעת הינה חסם אולי אחרון בכדי למנוע מן האדם הפרטי הקהילה והעם לגלוש לכאוס חברתי מוחלט. ברגע שהצרעת מופיעה, יש מיד לפנות לרשות הראויה (הכהן בזמן המקרא), והוא אשר צריך להדריך את הפרט ואת הכלל כך שהכאוס לא יגיע או לא יחמיר. לכן, בדרך כלל המצורע מבודד מהחברה...