בתחילתה של פרשת נח מוגדר זה האחרון כצדיק. על פי הפשט, נח היה שונה בהתנהלותו המוסרית והדתית משאר בני דורו. בספר הזוהר בכלל ובקבלה בפרט, מקבל מושג הצדיק פרשנות נועזת. אין המדובר רק על אדם השונה משאר בני האדם בהתנהלותו, אלא המדובר בספירת יסוד המציינת את הפן הזכרי של האלוהות.

למעשה, אומר אלוהים לאיוב:  על הצדק בעולם אני לא אחראי. אני אחראי על הצדק במובן של הקמת עול, שבו הטבע מאוזן ומתקיים. על הצדק בראייה האנושית, אחראי האדם. ואם אתה רואה עצמך כצדיק, אז עליך לפעול למען הצדק בעולם כולו ולא רק על הצדק הפרטי שלך...