בעת האחרונה - בעיקר במהלך מלחמת חרבות ברזל - התפרסמו השוואות רבות בין צ'רצ'יל לנתניהו בתחומים שונים. יש שרווים מהם נחת (נתניהו בוודאי...). אחרים מלעיגים. המאמר הזה מוקדש לדמיון ביחסיהם של המנהיגים עם האליטות הביטחוניות שלהם. שניהם זכו/זוכים לבוז ולתיעוב מראשי המערכת שניסו להכשילם, אבל הצליחו/מצליחים לשמר את מעמדם באמצעות יכולת הנהגה כריזמטית, ואמונה בלתי מתפשרת בדרכם.
המתחים של בנימין נתניהו עם ג'ו ביידן אינם חידוש בנוף הבריתות הבינלאומי. ההיסטוריה של הבריתות גדושה בדוגמאות של מאבקי כוח בין מנהיגי מדינות בעלות הברית. מרוזוולט וצ'רצ'יל במהלך מלחמת העולם השנייה ועד למתחים בתוך נאט"ו במהלך המלחמה הקרה, הדינמיקה הזו משקפת את המורכבות הטבועה בפוליטיקה הבינלאומית.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עשתה האליטה הבריטית הכול כדי שבריטניה תניח את נשקה ותגיע ל"שלום של כבוד" עם גרמניה (משמע, תיכנע!). זה נשמע לכם מוכר? זו גם דרך אגב הסיבה, שבנימין נתניהו חוזר לעניינים...
'מדרון חלקלק' (slippery slope) הוא מטפורה למצב, שתחילתו בצעד חיובי וראוי, לכאורה בהווה; שגורר אחריו שרשרת צעדים עתידיים שאמורים לצאת משליטה, וסופם הידרדרות לכאוס, בעתיד. אחד השימושים המוכרים, שעשה מדינאי בתיאוריית המדרון החלקלק, היה של וינסטון צ'רצ'יל, כששלטונו עדיין לא היה יציב, והפייסנים בקבינט המלחמה שלו ניסו להסיטו לכיוון של חתירה להסכם שלום, עם גרמניה של אדולף היטלר. המאמר מוקדש לדוגמה זו.
אנחנו כבר יודעים שרוב הדברים - שמתרחשים במערכות ביורוקרטיות כבדות - קורים מהסיבות הלא נכונות. ובאמת, רק מזל הביא את וינסטון צ'רצ'יל לכס ראש ממשלת בריטניה; ואם לא היה מתמנה, גורלה של בריטניה, מן הסתם, היה שונה לחלוטין!
סיפור ניצחון בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, הוא, במידה רבה, סיפור שותפותם של ראש ממשלת בריטניה דאז, וינסטון צ'רצ'יל ונשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט. אבל, מעבר לשותפות, האם היו חברים? היום ניתן כבר לתת לשאלה הזו תשובה שלילית, חד משמעית...
בתאריך פרסם הכתב רועי שרון ב'כאן 11' כי מערכת הביטחון בלמה צעדים שהדרג המדיני קידם ונראו לה מוגזמים.
'גיבור' הכתבה הוא מפקד פיקוד המרכז לשעבר, האלוף רוני נומה, שעל פי הכתבה "תמרן את הקבינט בגל הטרור לפני כחמש שנים, שכונה "אינתיפאדת היחידים". רק שמה שרועי שרון מכנה 'תמרן', אלה השפעות גומלין לגיטימיות ובריאות בין הדרג הצבאי למדיני...
מי שהוכיחו את תקפותה של האמרה, ש"עדיף לגנוב רעיון גאוני מלהמציא רעיון בינוני"; ששכללו את השיטות הללו ושעיצבו אותן לצורכיהם; היו המנהיגם היצירתיים, שנאבקו ביניהם במלחמת העולם השנייה משני צידי המתרס – אדולף היטלר ויוזף גבלס מצידה האחד של הגבעה; ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, וינסטון צ'רצ'יל מצידה השני...
בנימין נתניהו אוהב כשמשווים אותו לויסטון צ'רצ'יל; אבל, ההשוואה הבאה לא תנעם לו... אז נכון שזה לא אותו הדבר, אבל נתקע לי בראש, משום מה, סיפור הבחירות בבריטניה ב- 1945, וועידת פוטסדאם...
לאחר חזרתו של ראש ממשלת בריטניה ערב מלחמת העולם השנייה, נוויל צמברליין ממינכן אמר לו וינסטון צ'רצ'יל את אחת המפורסמות שבאמרותיו: "ניתנה לכם האפשרות לבחור בין חרפה למלחמה, בחרתם בחרפה ותקבלו גם חרפה וגם מלחמה". בנימין נתניהו - שמחשיב את עצמו כצ'רצ'יל הישראלי - בוחר בחרפה מול החמאס מדי יום ביומו, מאז סופו של צוק איתן...