לא תמיד כדאי להלחם חזיתית למול חומה בצורה. צריך לדעת להרפות, לוותר ולהבין, שהמאבק רחוק מלהסתיים, מחר יום חדש, ובינתיים נכון להכיר בחולשה, כי הכרה כזו מול מציאות בלתי רצויה, היא חוזק!

לב הרעיון הציוני הוא להיות נפעם ומודרך על ידי חלום אינסופי. וכאן, את מי שיש לו חלום שבאמת מפעיל אותו, הפכו ל״משיחי״. בדרך הזו - שממוקדת רק בניהול טכני חסר חזון עליון - אין עתיד ואין רוממות רוח למדינת ישראל. אם תרצו, זה בסיס משבר חוסר האמון במנהיגים ובמוסדות, שכל רצונם לנהוג את המדינה.

יש ביניכם שיקדשו את רונן בר כ'שומר סף'. אחרים בזים לו וסבורים שעליו להישפט. אבל אלה גם אלה יכירו בתכונה אחת באופיו, שלא ניתן להתעלם ממנה: הוא שוויצר גאוותן ומלא בעצמו. עכשיו תחשבו על ראש אמ"ן בעת טבח ה- 7/10, אהרן חליבה, וגם על ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים, האלוף אליהו (אלי) זעירא. מסתבר שלמרות שהצניעות היא הכלי החשוב ביותר של איש המודיעין, הטיפוסים הללו, המלאים בעצמם, נמשכים כמו פרפרים לאש לראשות ארגונים מודיעיניים...

מאז נובמבר 2023, לא יורדת המילה 'בגידה' מסדר היום הלאומי בישראל. זכורה למשל תוכנית 'עובדה' עם אילנה דיין, שבה אמרה שורדת השבי עדינה משה: "... "אני אומרת את זה קבל עם ועדה, שיש פה בגידה של איזה קדקוד ראשי או משהו, כי אני לא יכולה להבין את זה אחרת!"... מהי אותה בגידה? מהן השלכותיה על התחומים השונים בחיינו?

מלחמות על פי טבען מעורבות תמיד במכלול התרבותי הרחב עליו ניצבת מערכת הביטחון של אומה ומדינה. השאלה המקצועית "איך מגנים על הקיום?" קשורה בטבורה לשאלה "בשביל מה מתקיימים?". בלי בירור חברתי משותף בסוגיות יסוד אלה, שאינן רק ביטחוניות, לא תוכל החברה הישראלית להתמודד בהצלחה באיום הקיומי חסר התקדים אליו נקלעה.  

הכל פתוח, בהמתנה להתפתחויות בתרחישים מגוונים שחלקם עלולים להיות מחוץ למתווה התרחישים שהוכרו עד כה. בהתפתחות המלחמה, שבעוד שבועיים תשלים שנה להתנהלותה, בהחלט ייתכן, שמדינת ישראל והאזור כולו עומדים לקראת תפנית בעוצמה שלא הכרנו.

הדיון בסוגיית ציר פילדלפי היה הופך למעט יותר ענייני, וממוקד במידת היכולת לסמוך על התחליפים, אם היו המבקשים לוותר עליו מקבלים את ההערכה שנטישת הציר על ידי צה"ל אכן כרוכה בסיכונים ביטחוניים משמעותיים ביותר, אבל גם מקבלים ללא סיג את החובה לפעול לשחרור החטופים, עד כדי מוכנות לגמישויות ונטילת סיכונים ביטחוניים בכל הקשור להמשך האחיזה הישראלית בציר פילדלפי.

סיכוי כמעט וודאי שלא יוכלו בחיזבאללה לוותר על תגובה משמעותית. ובכל זאת עדין הכול פתוח ביחס לסיכוי ההתדרדרות למלחמה כוללת. התקיפה של צה״ל - עליה נאמר ביומיים האחרונים כי תהיה מדודה - הייתה מספיק נועזת כדי לא להיראות כפעולה הססנית שתכליתה מסתכמת במאמץ לצאת ידי חובת התגובה. מצד שני פעולת צה״ל עדין יכולה להיחשב למדודה, במובן זה שהיא לפי שעה מסתכמת בפגיעה כירורגית בביירות ללא הרס סביבתי משמעותי.

מעולם לא שבר הדיכאון הלאומי שיאים גבוהים כל כך. אין פלא שגנץ מחפש נתיב יציאה. הוא הצטרף לממשלה כדי להיות שותף למה שנראה אז כהצלחה, ולא היה עוזב אם היה סבור שהיא מגיעה. במלחמה הזו נעשו כל הטעויות האפשריות בכל התחומים, ונתניהו בעל התודעה ההיסטורית המפותחת צריך לבחור אם יירשם על דפיה כמחריב או כרפורמטור הגדול!

בתרבות המוסלמית, כמו גם במערבית וברוסית, מוכרת הגישה האסטרטגית של 'לבעוט בדלת הרקובה'... אבל הבעיטה הזו לא תמיד מובילה אותנו לאן שאנחנו מבקשים להגיע!