כל ספר קהלת, שכתב שלמה המלך, מלגלג באופן איום על העולם הזה ועל כל פעילות אנושית שמתקיימת בו, ובכל זאת כתבה תורתנו מלכתחילה, שהקב"ה הסתכל על העולם הזה אחרי הבריאה והכריז שהכל טוב. איך זה אפשרי? פה אנחנו מתחברים לסופר אלבר קאמי, הטוען כי האבסורד - התחושה שהחיים חסרי משמעות - הוא אמנם עובדה בסיסית, אך יש להתמודד איתו בעזרת מרד קיומי, שמתרחש כאשר האדם בוחר למצוא משמעות אישית ולחיות על פי ערכיו, למרות אי הוודאות.
הפרק האחרון של ספר קהלת מתחיל בתיאור הפרק האחרון בחייו של אדם: בסוף ימיך, מזהיר אותנו קהלת, לא תרצה יותר לחיות. לכן, בטרם אתה מגיע לזקנה, זכור את מי שברא אותך, כלומר את אלוהים...
"שלח לחמך על פני המים" היא ססמת הקרב של נותני השוחד. הסיסמה הזו היא בבסיס החוק הקובע שמתנה הניתנת לפקיד או נבחר ציבור היא בבחינת "שלח לחמך על פני המים". כלומר, לא נדרש כלל להראות שמול המתנה הניתנת יש תמורה מידית...
מהות החיים היא מה שהאדם עושה בהם מתוך ידיעה שזמנו קצוב. תובנה כזו טומנת בחובה תסכול רב מאוד משום שמעטים לדעתי האנשים (ואני לא ברשימה) שבאמת מצליחים לחיות חיים כה מלאי משמעות...
יצחק רבין נשם רעות לוחמים והכיר את אלה שנפלו לידו בקרב ואלה שנפלו עת שלחם למלחמות בעת שהיה מפקד בכיר. הוא הכיר את כוחה של אותה רעות וחיים גורי כתב אותה בשיר. זו לדעתי הסיבה שהמפקדים הבכירים ביותר, אלה שראו מלחמות וקרבות ונופלים ונפצעים ושורדים, הם אלה שמוקירים את הרעות ומחפשים את הדרך לשלום...
קהלת מפציץ אותנו בסדרת פתגמים לחיים: א ט֥וֹב שֵׁ֖ם מִשֶּׁ֣מֶן ט֑וֹב וְי֣וֹם הַמָּ֔וֶת מִיּ֖וֹם הִוָּלְדֽוֹ: שמו של אדם חשוב יותר מטיב השמן העולה על שולחנו; עשירים, שמן מעולה עולה על שולחנם; אנשים בעלי שם טוב – חלקם עשירים וחלקם עניים; דאג לשם שלך שיהיה טוב ורק אז לשמן העולה על שולחנך...
ידועה אמירתו של פרופסור ישעיהו ליבוביץ: "אלוהים הוא לא קופת חולים!". אלוהים לא מחלק תרופות ולא פתקאות לחופשת מחלה ואין לצפות ממנו לטיפול כלשהו בחוליי החברה. נדמה שקהלת גם הוא סבור שאין לפנות לעזרת אלוהים גם כאשר ניכר במדינה שהעניים נעשקים והמשפט הוא משפט גזל...
קהלת מביט על מצבם של העשוקים בעולם. אנשי העשירונים הנמוכים. ולמרות שהוא מלך רב-עוצמה, הוא מגלה אזלת יד מוחלטת כלפי מצבם. לא רק שאין דרך שיקבלו סיוע חיצוני, אין אפילו מי שיזיל דמעה על מצבם...
