פרשת ראה חוזרת ודנה בנושאי שלושת הרגלים של השנה היהודית. הזוהר דן ברגלים אלה במאמרים רבים, ובדרך כלל מדבר בהקשר הזיווג האלוהי שחגים אלה מסמלים, כלומר התחברות ספירת מלכות עם ספירת יסוד. לעומתו, ג'יקטיליה איננו דן בפרוטרוט בשלושת הרגלים האמורים בפרשתנו, והם מוזכרים בדרך אגבית הקשורה לנושאים אחרים.
פרק י"ד בפרשת ראה, מביא את רשימת בעלי החיים הטהורים והטמאים, שמותרים/אסורים באכילה. אחד מהעופות הטמאים המוזכר ברשימה, היא הדוכיפת, שזיהויה עבר גלגולים שונים. לציפור זו נקשרו אגדות לרוב, בגין התנהגותה המוזרה, והיא מוזכרת במדרש, בקוראן וגם בספרות העברית של העת החדשה.
פרשת ראה עוסקת במאבק כנגד ההשפעה האלילית (פרק י"ג), ובהתמודדות כנגד מנהגים אליליים, תוך המגמה להרחיקם מבני ישראל (פרק י"ד). החוט המקשר בין השניים סובב סביב הברית בין ה' לעם ישראל, וההשלכות הנגזרות ממנה. הברית בין ה' לישראל מתוארת במקרא באמצעות שלושה דימויים אנושיים, בעל ואישה, אדון – עבד, אב ובן.
הנוסח הסופי של החוק צריך להיות ברור ומפורט. אסור שישאיר בעיות בלתי פתורות, או שיהיו בו ניסוחים היכולים להשתמע לשני פנים. משה ידע זאת. לצערי, המחוקקים של ימינו, כולל המחוקקים גם בישראל, לא תמיד משכילים שלא להיכשל...
Evidently, this week’s Re’eh portion wants to regulate and minimize the craving for frequent meat consumption seeking to limit it to the rate ‘’as the deer or as the gazelle is eaten’’ (v. 22). Namely, only quite infrequently would man eat meat from such animals for they could only be hunted.
בפרשת ראה, בפרק י"ב, מופיע לראשונה חוק בדבר ריכוז הפולחן. לפי חוקרי המקרא של המאה ה- 19, רקעו של החוק האמור מגיע מהאירועים שפקדו את ממלכת יהודה בסוף המאה השמנית ותחילת המאה השביעית לפני הספירה. חזקיהו מלך יהודה (726 – 697 לפני הספירה), ביצע רפורמה דתית מהפכנית בה צמצם את הפולחן למקום אחד המקדש בירושלים...
המסורת היהודית חוששת יותר מאמיתות המתובלות והטובלות בשקרים, ופחות משקרים גלויים בעלמא שכן הראשונות מסוכנות בהרבה, דהיינו, חצי אמת גרוע מן השקר השלם. חז"ל (פסחים קיג, ב) אף גרסו שישנם שלושה סוגים של אנשים החוטאים בענייני דיבור שהקב"ה שונאם, והראשון שבהם, זה המדבר אחד בפה ואחד בלב...
הממצא הארכאולוגי העשיר בהר עיבל מצביע על כך, שמדובר באתר פולחן חשוב שלדעת זרטל ויואל בן נון שימש את שבטי ישראל בכניסתם לארץ כנען. אם הזיהוי האמור נכון, יש לו השלכות מרחיקות לכת בדבר ההיסטוריה של עם ישראל בכלל ולאמינות הסיפור המקראי...
