המתחים של בנימין נתניהו עם ג'ו ביידן אינם חידוש בנוף הבריתות הבינלאומי. ההיסטוריה של הבריתות גדושה בדוגמאות של מאבקי כוח בין מנהיגי מדינות בעלות הברית. מרוזוולט וצ'רצ'יל במהלך מלחמת העולם השנייה ועד למתחים בתוך נאט"ו במהלך המלחמה הקרה, הדינמיקה הזו משקפת את המורכבות הטבועה בפוליטיקה הבינלאומית.
ניסיונן של מדינות דמוקרטיות (וגם לא דמוקרטיות) מלמד כי למרות החששות לגבי צמצום של מנהיגות מנוסה בטרם עת, היתרונות של מגבלות כהונה בשמירה על עקרונות דמוקרטיים עולים בהרבה על החסרונות הפוטנציאליים. גם ישראל של השנה האחרונה מהווה מקרה בוחן מצוין לכך!
הנה 'הפרה הקדושה' שאני, לצערי, הולך לשחוט במאמר הזה: את הרעיון, שיהודים ישראלים ואמריקאים הם משפחה אחת גדולה. לא אנחנו לא!
סיפור ניצחון בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, הוא, במידה רבה, סיפור שותפותם של ראש ממשלת בריטניה דאז, וינסטון צ'רצ'יל ונשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט. אבל, מעבר לשותפות, האם היו חברים? היום ניתן כבר לתת לשאלה הזו תשובה שלילית, חד משמעית...
הסרט 'קול באפלה' של שולי אשל, מביא עדות ממקור ראשון אודות יחסו של הנשיא האמריקני, פרנקלין דלנו רוזוולט, כלפי היהודים לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה. הסרט מציג הוכחות לכך שרוזוולט הקשה על מתן אשרות הגירה לארצות הברית לפליטים היהודים. בסרט נחשפת דמותו של הדיפלומט אמריקני, ג'יימס מקדונלד - לימים השגריר האמריקני הראשון בישראל - שכתב בזיכרונותיו אודות תפקידו של הנשיא רוזוולט בתחום זה. כתבים אלה התגלו בדרך מקרה בשנת 2003, עת בתו של מקדונלד ערכה סדר בחפציו.
