המעציב בסיפור רוני אלשיך הוא, שברמה הטקטית, מדובר במפכ"ל טוב, מבין עניין וחושב, ששנתיים נוספות היו מאפשרות לו להשלים משימות ולאפשר יציבות. אבל הבעיה היא אסטרטגית: כשמפכ"ל חוטא ליחסי משטרה דמוקרטיה, ומאבד את אמון הדרג הממונה ואת אמון הציבור, הפרידה מתבקשת...
אפשר להפוך בן־לילה, בהינף קולמוס ואגודל ובסיוע תקשורת אוהדת, את כל שרי ממשלת ישראל ל"חשודים" (בעלמא?), בעלי "תיקים פתוחים" ו"עננה מעל לראשם". הם יצעדו בסך (כרגיל, בחסות ההדלפות מבעוד מועד לתקשורת ולצלמים הממתינים בפתחי הבתים) לעבר קומות משרדי לה"ב 433, ושם יוכתרו בכתר "בעלי תיקים פתוחים" - או סתם "חשודים" - וביציאתם ייכתבו וייחתמו כ"בעלי ניגוד עניינים מובהק היורד כדי שורשו של עניין". כך יעוקרו כולם יחד, וכל אחד לחוד, מיכולת הצבעה, והנה, רוני אלשיך, קיבלת שנה רביעית.
הקדנציה של רוני אלשיך במשטרת ישראל תיחשב כנראה (לפחות בחשבון הטווח הקצר) כהחמצה גדולה, אבל דווקא בשל כך, היא תילמד עוד שנים בפקולטות לניהול. אלשיך נפל למלכודת הגדולה ביותר שיכול מנהל ליפול לתוכה: מלכודת תחילת הקדנציה. הוא עשה טעויות גרנדיוזיות בתחילת הקדנציה, וישלם עליהם עד סופה...
רק בשבוע שעבר, פורסם סקר בעייתי במיוחד - שלא סוקר דיו, ודאי לא בהבלטה הצריכה והראויה (מעניין למה...) - על פיו, רק 31% אחוז מהנשאלים הביעו אמון במשטרה. לאמור: שבעה מכל עשרה אזרחים אינם מביעים אמון במשטרה. זה בקדנציה של מפכ"ל שהובא מחוץ למשטרה, כדי להבריאה מחולייה רבי השנים!
נס גדול קרה השבוע למפכ"ל, רוני אלשיך, ולמשטרת ישראל. בעודם מתענגים על ליטופה של (רוב) התקשורת - תגובת הנגד למאמצי היתר של ח"כ דודו אמסלם וחבריו להצר את צעדי המשטרה, בעקבות חקירות נתניהו - התרחש רצף של אירועים, שעלול היה להפוך את הקדנציה כולה לקוריוז...
ח"כ דודי אמסלם איש חכם. הוא מאתר בקפידה את הנושאים שבהם הוא מייסר את המשטרה, וגובה ממנה מחיר לא פשוט, בגין חקירות נתניהו... גם הפעם השכיל אמסלם לבחור נושא, שבו לא תוכל המשטרה להתגונן באפקטיביות, והיועץ המשפטי לא יוכל לסייע לה: סוגיית המלצות המשטרה על תיקי חקירה.
בהבנה שלו - מה עיקר ומה טפל - ובנכונות להכניס את היד למים הרותחים, לא להירתע מהמתקפות עליו ולעשות מעשה - יכול רוני אלשייך למקם את עצמו כאחד מגדולי הרפורמטורים שצמחו למשטרת ישראל. אם הוא יצליח, תהיה לנו משטרה בריאה יותר ודמוקרטיה בריאה יותר. לכך אחזיק לו אצבעות מעומק לבי!
מישהו מחפש בעקשנות להסיר את קרקפתו של המפכ"ל מעליו. כנגד המפכ"ל, רוני אלשיך, מתנהל מסע תקשורתי מסיבי של ביזוי והגחכה אישית, שלא היה כמותו מעולם בישראל בקרב משרתי ציבור בכלל ואנשי מדים בפרט. אינני זוכר איש מדים שעבר אי פעם את מסלול הייסורים שעובר אלשיך! דה לגיטימציה מסיבית ועקשנית, לאורך זמן - ששותפים בה בעיקר עיתונאים מסוימים - מעלה את התהייה, מי מאחוריהם, ומהי הסיבה האמתית למסע הזה! הגיעה השעה להפסיק להתפעל משרשרת הכתבות הזו, להפסיק להתעמק בתכניהן ובתמונות השזורות בהן, ולהתחיל לשאול, מי עומד מאחורי מסע ביזוי המפכ"ל ומהם מניעיו!
ב- 1947, ערב מלחמת העצמאות, קיים דוד בן גוריון השתלמות ממושכת בנושא תורת הביטחון של ישראל, אותה כינה "סמינר". בסיומו פעל חודשים הבאים פעל תוך מאבקים מתמידים עם מפקדי שטח, ליישום המסקנות שלו. זה מה שאלשיך צריך לעשות, בהתאמות, כדי לבנות תורת הפעלה הוליסטית ושלמה. עליו להקדיש יום בשבוע ללימוד הסוגיות הבסיסיות ולבקש מהציבור סבלנות. עליו לזמן בכל סוגיה כל מי שרלוונטי, לוודא שהוא שומע את מגוון הדעות הרלוונטיות לכל נושא ונושא, ואז, לגבש דעה בשלה ולעגן אותה בתורת ההפעלה החדשה של משטרת ישראל.
[תמונת הפרסה למזל חופשית, והועלתה על ידי Bob MacInnes לאתר flickr; צילום תמונתו של רוני אלשיך: חטיבת דובר משטרת ישראל. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה: CC BY-SA 3.0] רוני אלשייך מתחיל את תפקידו בתנאים הקשים מכולם: הר של ציפיות, שמתחדדות על רקע הצלחתו קצרת הימים של קודמו, בנצי סאו, לייצב את המשטרה. מפקח כללי…
